המסע שלי

ביום כזה, 

שיש בו המון צער,

הכל מתערבב,

הלבד

והיחד

תחושת הבדידות,

ותחושת היחד,

השוואות לשנים קודמות,

התלבטויות כאלה... 

אם אגיד לא, לא תאמינו ותחשבו שאני רוצה כן. 

אם אגיד כן אולי אתאכזב.

אני שונא ימים כאלה... 

בא

לי

לומר

לכולם

סתמו. 

בא לי שיסתמו לי את הפה. 

בא לי לסגור את הפלאפון ולזחול מתחת לאבן... 

או מתחת לירך נעימה, 

ביום כזה בא לי להיות כלום, אבל גם בא לי להיעלם לכולם,  חוץ מבודדים ואיתם בא לי להיות פיזית, עד שהתאריך יעבור... 

מוצף...