המסע שלי

הלחי שלי על הירך שלה,

חום נעים פושט לי בגוף,

היא יושבת על המיטה,

אני מניח ראש על הירך שלה,

מכורבל כעובר,

והיא מלטפת את ראשי בקצב קבוע,

גופי מתחיל להירפות,

מוזיקה שקטה מתנגנת ברקע מהסלון

מתאימה כמעט בשלמות לרגע זה,

היא מלטפת את ראשי,

הליטוף שלה,

הקצב הקבוע שלו,

כל-כך מדויק,

החושים שלי מצד אחד צועקים,

מצד שני נרפים מהליטוף שלה,

שמכניס אותי לטראנס,

החלקים בגוף שלי שצורבים,

השרירים בגוף שלי שמותשים,

הנשימה שלי שעוד חוזרת לעצמה,

והליטוף שלה בקצב קבוע,

אני מנסה לדבר,

לומר מילים,

המח שלי מתחיל לסדר משפט,

הריאות שלי מגייסות אויר,

אבל הליטוף שלה מערפל אותי,

מטביע אותי בים של חמימות מתוקה,

אני לא מצליח לדבר,

והיא מלטפת בקצב קבוע,

אני משחרר ונותן לערפול לעטוף אותי,

אנחנו נרגעים.

הקצב נשבר,

ליטוף אחד הגיע חצי שנייה מאוחר יותר,

אני פוקח עיניים,

הליטוף הבא חלש יותר,

נכנסו לה מחשבות אחרות לראש,

זה הגיוני אנחנו בני אדם,

אני יוצא מהטראנס לאט לאט

והליטופים שלה נהיים אחרים,

לא בקצב,

סיימנו להירגע,

העולם שבחוץ פולש לי אל המחשבות,

פתאום אני נזכר איפה אני וחושב על הנסיעה שעומדת בפניי, פתאום אני נזכר במטלות שעליי לבצע, כבדות מתחילה להתגנב לה, אני מציץ על פניה מלמטה, הבעת רוגע מחויכת מתנוססת עליה אבל גם מלמטה אני יכול לראות שהמציאות חדרה גם לה למחשבות, זה לא דבר רע, זה פשוט החיים.

היא משחררת אנחה.

אני כורך ידיים סביבה מסתובב וקובר עצמי בירך שלה, תופס אותה חזק חזק ומהדק אחיזה, היא יודעת מה אני משדר,

לא רוצה שזה ייגמר,

לא רוצה לחזור למציאות,

לא רוצה לחזור למטלות,

לא רוצה שום דבר חוץ ממך, ומהמגע שלך, על כל צורה שלא יבוא.

אני מחזק אחיזה עוד פעם אחת, משוכנע שאולי זה יעזור, שאולי לא נחזור למציאות...

אני על הכביש, נוהג, מהירות ממוצעת, נתיב ימני, שיר נעים מתנגן ברקע,

אין לי מושג איך הגעתי לפה

הדבר האחרון שראיתי את זה בקעת ארבל נפרשת לימיני,

ועכשיו אני בעליה לכביש 6,

כן, המציאות ניצחה...

אבל רק עד לפעם הבאה שנאחד כוחות כדי להילחם בה.

המשך יבוא...