אני מנתק את השיחה ויוצא מהרכב.
חושש, דואג, לא בטוח מה לעשות,
עולה אל הקומה הנכונה ונכנס למקום הנכון.
פוגש את בעלת הבית, היא מנסה ליצור איתי שיחה קלילה ושוב מנסה לשכנע אותי ללכת על לייזר, בעודה מפרטת את היתרונות של הלייזר על פני השעווה, אני נשאר איתן בדעתי.
היא מציגה בפניי את המבצעת, אישה קרה יותר, פחות לבבית לא באה לשחק בשטויות, היא באה לתלוש.
אני נכנס לחדר ובעלת הבית שואלת אותי אם אני רוצה משהו, אני מבקש מים אולי זה יעזור לרעד שבי, הקיבה שלי גם מגיבה ללחץ שאני שרוי בו, ואני מבקש להיכנס לשירותים.
כל ההכנות הסתיימו, הן שואלות אותי אם אי פעם עשיתי את התהליך הזה ואני חושף חצי רגל חלקה ומוכיח להן שניסיון מסוים יש לי...
כבר ידעתי מה עובר במהלך התהליך, הכרתי את המאבק בין הנשמה שרוצה לסיים את התהליך הזה בשביל המטרה, והגוף, שלא רוצה את מה שצריך לעבור כדי להשיג את המטרה.
(חשבתי שהכרתי את המלחמה, לא ידעתי לאיזה מאבקים שני הצדדים האלה יגיעו.)
היא אומרת לי להרים את היד, ומכינה קצת מהחומר על מקל, מוציאה אותו מהמיכל שלו ומורחת לי על בית השחי, אני נרתע קצת מהחום אבל זה מיד עובר אני מרגיש אותה מתעסקת לי בבית השחי ואז אני מתחיל לחוש תלישה, לאחר כמה דקות בתי השחי שלי היו חלקים לגמרי, ואני בקושי זזתי, שמרתי על איפוק, הפרצוף שלי התעוות לנוכח הכאב אבל החזקתי בראש את הסיבות לזה שאני עושה את זה.
המבצעת ציינה בפניי שיש לי סף כאב גבוה, ושהיא מרוצה, ואני סימנתי ניצחון קטן שהיא עוד לא יודעת עם מי יש לה עסק, היא לא מכירה את הנשק הסודי שאני מחזיק בראש.
הבאות בתור היו הזרועות שלי, חומר מסוג אחר הובא לתמונה ונמרח עליי, נייר הוצמד אליי ונתלש בתנועה חזקה, גופי החל להתריע שזה לא נעים לו הסיפור הזה, אבל הנפש הייתה חזקה, הנפש החזיקה את דמותה חזק חזק והתחזקה.
הדקות הפכו לחצאי שעות, ואני שוכב על המיטה, נשרף מחום ומתכונן לכאב, המבצעת נכנסה לטראנס, הגוף שלי כבר מאותת שהוא היה מעדיף שזה יפסיק, עוד תלישה ועוד מריחה, עוד תלישה, עוד אוויר שיוצא לי בלי שליטה מהריאות, לפתע המבצעת עוצרת ושואלת, "גם פה להוריד לך?" ואני אומר לה, "תשמעי, כל שערה שתראי צריכה לצאת!"
לא האמנתי למילים שיצאו לי מהפה, אבל חשבתי עליה.
רגליי היו נקיות, הצריבות והתלישות עלו יותר ויותר, המבצעת הגיעה לאזור המפשעה.
היא שאלה אותי, "גם כאן להוריד?" "כמה להיכנס?" הגוף שלי החל לבגוד בי אבל הצלחתי לומר, "כל מה שתוכלי להוריד תורידי."
שוב המקל הופיע, השעווה נמרחה, אני נרתע מהחום, ושוב תלישה, אני מתפתל, מחליט להחזיק את השולחן כדי שלא אעיף למבצעת כאפה לפנים, עוד שעווה נמרחת, עוד חום, עוד התעסקות ואני מרגיש את היד שלה מוכנה לתלישה, אני לוקח אויר, ופאק! מקלל את העולם.
קולו של הגוף החל להתגבר, הוא כבר היה מותש, והנפש השתדלה כל-כך להחזיק את האמירות שלה, הנפש תודלקה משיחות סמס שהצליחו להתקיים איתה, ואזרתי עוד קצת אומץ כדי להרגיע את הרעד.
עוד פעם נמרחה השעווה ושוב תלישה בין הרגליים, החלק התחתון שלי נע בלי שליטה, קללה נפלתה מפי והופכת להוצאת אויר, אני מנסה לחזור לנשימה שלי והיא מורחת עליי עוד, אני לא מצליח להירגע ושלאק! מגיעה עוד תלישה, אני מתכווץ שוב ללא שליטה ומנסה לסמוך על הידיים שלי שיתפסו חזק, אני כבר במצב של רעד תמידי, אני מדמיין את אותן ידיים אוחזות בירכיים שלה מתכווצות בכאב עליה אבל מתחממות מהחום שלה, וקצת מתחזק.
המבצעת מסתכלת עליי, אני חושב לעיתים שהיא משגיחה על הנשימה שלי ומושכת כשאני מוכן, עוד מריחה, מקום רגיש, הרעד בי מתגבר מהלחץ והיא עוצרת לרגע, ובשנייה שהנשימה נרגעת היא תולשת עוד חתיכת שעווה ממני.
הגוף כבר תובע את שלו, והנפש אומרת לו שזה הולך לעבור, הנפש מספרת לו איך היא חושבת שהיא תגיב כאשר הכל יסתיים, אבל הגוף לא מפסיק, הוא רועד מתנשם, עם כל תלישה וכל כאב, עם כל כוויה וכל התעוותות הוא זועק לעולם את השאלה למה לעזאזל, והנפש עונה לו בשבילה.
המבצעת החלה לעלות לכיוון הבטן, הזהירה אותי שבטן זה כואב, במקרה בדיוק נכנסה גם בעלת הבית, השעווה נמרחת לי על הבטן, באמת מקום רגיש אני חושב לעצמי כשהחום מקפל אותי, בעלת הבית מקשקשת על דברים ואז שנייה לאחר מכן עיניי מתמלאות דמעות, התלישה הייתה קשה מנשוא הגוף שלי התעוות, ברח הצידה, רעד, פרקי הידיים שלי הלבינו מההחזקה במיטה, כמעט בכיתי, רעדתי, כל גופי היה רטט, והיא שאלה "הכל בסדר?" בין הנשימות אמרתי "כן, תמשיכי" והתכווצתי כשעוד פעם נמרחה עליי שעווה, עוד תלישה, עוד התעוותות, בעלת הבית ראתה את המאבק והחליטה להישאר בחדר, עוד תלישה אחת, ובמח שלי מתרחש מאבק ענקים, הגוף רוצה לברוח והוא זז בלי שליטה, מתפתל על המיטה, כוחות קדמוניים זועקים שאני בצרה, וכשאתה בצרה צריך לברוח, אבל הנפש משתדלת להישאר, עכשיו הן עובדות ביחד אחת תולשת לי מהבטן ומהחזה והשנייה עושה תיקונים באזור הרגליים, התלישות כבר לא עוברות חלק, הנשימה שלי מתחזקת ואני בקושי מצליח לספק את החמצן הדרוש למח שלי, הבנות רואות את הלחץ ונותנות לי רגע לנשום, אני מתנשם כמו כלב שרץ ומצליח קצת לאזן את הנשימה, המבצעת שואלת אותי "להמשיך?" אני לא עונה כמה שניות, מבפנים אני נקרע, אני רוצה שזה יפסיק, די נמאס לי מזה, אני רועד, כואב לי זה פאקינג כואב לי, די נמאס, אני חושב באמת ובתמים להפסיק ואפילו דמעות עולות לי, ואז אני מעלה את התמונה שלה בראשי חושב על איך אני נראה עכשיו ומה יהיה אם היא תפסיק והכתמים המכוערים של השיער שיהיו לי, ואומר תוך כדי שאני חורק שיניים "כן...".
הן המשיכו לתלוש עוד ועוד, כשאני מתפתל, נאבק בראשי בין הרצון לברוח ולהפסיק לבין הרצון להישאר ולסיים את זה עד הסוף, הן נרגעו פתאום, אני שומע מבעד לנשימות שלי ולכאב שאני שרוי בו שהן מדברות על תלישות אחרונות, הן מבקשות ממני לשנות תנוחה, כל תנועה שלי כואבת, הגוף שלי נדבק לכל חלק במיטה הזאת, והעור שלי כל-כך רגיש שאני בקושי מצליח לזוז, אני מבצע מה שהן אומרות לי ואני רואה את המבצעת גוררת את השעווה העדינה קרוב למיטת העינויים שלי, העיניים שלי מזדגגות, אני נזכר שבמפשעה היא אמרה שנמשיך בסוף, בעלת הבית מנסה להסיח את דעתי, היא מדברת ומקשקשת ובין לבין אני מזהה שהיא זורעת את הזרעים שיאפשרו לה להעלות לי את המחיר בסוף התהליך, לא אכפת לי, המבצעת מבקשת מבעלת הבית להחזיק לי את רגל אחת, היא מחזיקה רגל שנייה בעצמה, היא אומרת לי "תחזיק" אני מחזיק את הבוקסר, חושף את ליטרת השיער שנותרה לתלישה.
אחת מחזיקה רגל,
אני מחזיק את הבוקסר,
השנייה מחזיקה את הרגל השנייה ומורחת את השעווה,
אני מתכווץ מהחום ומרגיש את השעווה מתקשה עליי,
היא ממשיכה לקשקש,
מנסה להסיח את דעתי ואני מגיב מתוך היסח דעת,
כשהמבצעת מתקרבת לתלישה האחרונה, הנשימה שלי מתחזקת,
בעלת הבית שואלת "תגיד, היא באמת שווה את זה?"
בדיוק המבצעת תולשת ואני זועק תוך כדי "כןןןןן" ומתעווה מהכאב.
הן מרחו עליי שמן, ושמתי לב שבעלת הבית ניסתה להתקמצן עליי בכמות השמן, הן יוצאות מהחדר, אני קם להתלבש ורואה את עצמי במראה, גופי חלק, הכל בי בולט יותר, הזרועות, הבטן, הרגליים, הפופיק, החזה ואני מסתכל על עצמי ואומר לעצמי שאני משוגע, אבל זה היה שווה את זה.
זה אותו teller
פשוט עכשיו אני חלק.
