גיל 14-15
אנחנו יושבים על המיטה, חושך מוחלט, שבת, אנחנו לא מדליקים אור, אני ואתה בממ"ד אני משתוקק לדבר על הנושא שגיליתי וכהרגלי מצליח לנווט את השיחה בדיוק לאן שאני רוצה, אתה מקשיב ואתה מעוניין, מרותק ממני, כנראה שלא הבנת אז בצעירותך שהתחושות שחשת הן עוררות מינית, דיברנו הרבה, שעות על גבי שעות, ואתה היית אחד האנשים שהכי אהבתי לדבר על הנושא הזה, גיליתי באותו זמן עולם, ולא ידעתי עליו הרבה רק ידעתי שזה מושך אותי מאוד. את כל התחושות שהעולם הזה מעלה, בין כאב לתשוקה בין כמיהה למניעה לא ידעתי לפתור ולא ידעתי להגדיר אז מה אני מרגיש אבל ידעתי לתאר סיטואציה אחת, פנטזיה שמישהי מהכלוב כתבה, הפוסט הראשון אי פעם שקראתי פה, ואולי הפוסט שהיה הכי נכון לי למצוא כחשיפה ראשונה לעולם הBDSM.
הייתי מספר לך ולהמון אחרים, איך מתוך רגש עצום וחזק, מתוך תשוקה, איך שהיא קושרת אותו למיטה, לאט ועם הרבה מגע, איך היא שמה לו בחושניות כיסוי עיניים, איך היא מלטפת אותו ומרגיעה את גופו, אבל אז... נעלמת. בליל התחושות שהיו עולות לאותו בן אדם שהייתי מספר עליו, בין הביטחון בצד השולט, שהוא לא עזב שהוא עוד שם, שהוא שומר עליך ונהנה לראות, לבין הפחד מהלבד, מהחושך שסוגר מהחבלים או אזיקים שמונעים תנועה, בין הלחץ שמתגנב והתחושות שגואות ועולות, הבליל הזה היה מבחינתי תמצית הBDSM זו הייתה הנקודה בה כולם היו יכולים להבין אותי... אז בגיל 14-15.
לפני שבוע, אז בגיל 27, אני יוצא מהשירותים ונכנס למקלחת לשטוף ידיים, את מחכה לי מיד בדלת, שותקת, הנוכחות שלך כל-כך קרובה אליי הפתיעה אותי, מיד ידעתי שיש משהו שונה, הרגשתי שהאנרגיה שהשתנתה וחשתי צורך עז לרדת על הברכיים, שאלת אותי "יש לך כיסוי עיניים" והלב שלי התחיל לדהור, בכל החוויות שלי לא היה יותר מדי שימוש בכיסוי עיניים, הפשטת אותי עד לבוקסר, כיסינו את העיניים שלי בעזרת איזה אלתור, והובלת אותי לקיר, עצבן אותי שלא הצלחתי לשמור על אוריינטציה ובאמת ובתמים לא ידעתי באיזה קיר אני, לעזאזל, זה הדירה שלי, איך אני לא יודע?
ליטפת אותי והגוף שלי הגיב אלייך, נרגע והתמכר, ידעתי שהרגע שתתרחקי יגיע, אבל פחדתי ממש מהרגע בו הידיים שלך ירדו ממני, מהרגע בו לא תהיה לי הוכחה ממשית שאת פה לידי, נזרקתי לפנטזיות מגיל 14, אל הפוסט שקראתי פעם ותהיתי אם אוכל לעמוד בזה בעצמי, חששתי שעל הפנטזיות מהגיל ההוא נוספו יותר מדי מקרים של לבד ושקט שהייתי צריך לשמור עליו שאולי יהיה לי קשה לא להרגיש אותך, עברו עוד כמה דקות של מגע, ואז זה הגיע, נעלמת חזרה לחושך...
התחושות שעלו לי באותו רגע, בין הביטחון שלי בך, שלא עזבת שאת עוד שם, שאת שומרת עליי ונהנה לראות אותי שעון על הקיר חשוף מולך, לבין הפחד מהלבד, מהחושך שסוגר עליי ומהבקשה שלך שלא אזוז בין הלחץ שמתגנב והתחושות שגואות ועולות, הבליל הזה היה מבחינתי היה הגשמת פנטזיה, אחת שלא ידעת על קיומה אבל עשית אותה בצורה מהממת.
המטרה שלך לא הייתה לבחון את הגבול שלי, כי אחרי כמה דקות של שקט כבר דיברת איתי שוב והצלת אותי מהלחץ שלי, המילים שאמרת לי חדרו לי לנשמה, והתשובה על כל השאלות הייתה "את" גם כשלרגע הצלחת לעבוד עליי שיש עוד מישהו בחדר, המח שלי עשה ניתוח פרטים מהירים והגעתי למסקנה שזה לא אפשרי, וכשהרחתי אותך לידי, ידעתי ללא ספק שזה את מולי ולא מישהו אחר, בהמשך כשזיינת אותי חזק ועמוק, והתשובות "את" התערבבו בצעקות כאב מהולות בגניחות עונג...
התשובות שלי היו אמתיות, וככל שאמרתי אותן משהו קרה בי...
ועל התוצאות של מה שקרה אכתוב בפוסט הבא...