הייתה אחת שדיברה איתי
הייתה את השטן האדום שהוציאה אותי מהכיתה בכח, והושיבה אותי על המדרגות, והקשיבה כשמלמלתי דברים לא מובנים ואמרתי 'זה לא הוגן', 'נמאס לי לפגוע', 'זה חייב להפסיק' והיא פשוט הקשיבה ואז התחילה ללטף לי את הגב והיה לי קשה המגע בתחילה אבל התמכרתי והבנתי שהייתי צריך חיבוק, והיא אמרה לי אלף פעם, לאט לאט 'יהיה בסדר' ובהחלה רציתי לרצוח אותה כי אני שונא את המנטרה הזאת, אבל לאט לאט היא חדרה את כל מעטה הדיכאון שהייתי פה ולאט לאט נשמתי יותר, היא אמרה לי להסתכל עליה ולא יכולתי לא רק שלא חשבתי שאראה אותה מבעד הדמעות, פשוט לא רציתי שיראו אותי, והיא התעקשה, הסתכלתי על הפנים היפות שלה, וגם אז לא נעלם ממני כמה היא יפה, והיא אמרה שוב יהיה בסדר, והמשיכה ללטף את הגב, אחרי משהו שהרגיש כמו נצח הגוף שלי הפך רפוי ונתתי לעצמי להישען עליה קצת והיא המשיכה ללטף כנחמה, והצליחה לאפס אותי לקראת המשימה.
והייתה אחת, שהופיעה משום מקום בכלל, והייתה לצידי ביום מאושר, ועשתה לי יום אחריו בצורה כיפית, ופשוט הייתה שם בשבילי, בחורה שנסעה בכל הארץ רק כדי לעזור לאחרים, שהתקשרה אליי כדי לדעת מה קורה איתי והצליחה רק בהבעת העניין שלה בי לעודד ברמה של להירדם ללא כדור, בחורה כזאת שמלאה כל טוב וחוכמה והיא גם הייתה שם בשבילי..
תודה לשלושתיכן, לא יודע אם הצלחתי להביע כמה עשיתן בשבילי בכמה ימים האחרונים...