אני מנסה להבין את העובר עליי לאחרונה,
ואתמול עלה לי דימוי ואני לא יודע אם אצליח להסבירו, אבל אני בהחלט אנסה.
יש לי 2 עולמות ואני קרוע ביניהם, קרוע באמת.
אני מתלבט איך לקרוא לכל עולם, בא לי לקרוא לעולם אחד עולם אפל ולשני מואר, אבל זה רק ישים את העולם האפל באור שלילי ויגרום לו קונוטציה שלילית, וזה לא המצב בעולם ההוא.
ואז זה פתאום עולה לי מחדש, הדימוי הראשון שקפץ לי מהרגע שהבנתי את הפיצול הזה.
עולם אחד, עולם מסיבות.
עולם שני, עצים ואבנים.
עולם המסיבות די מסביר את עצמו, זה עולם הבדס"מ שלי, על כל גווניו, מהחוויות הנוראיות שחוייתי ושהשאירו בי צלקות עד החוויה האחרונה שחוויתי שהותירה אותי חזק וגאה, זה עולם שגיליתי שהוא חלק ממני ללא ספק.
העולם השני, העצים והאבנים הוא קצת יותר קשה להסבר, המושג "עצים ואבנים" החל כמושג שלילי אבל הפך לחיובי, בעברי כשהייתי קטן הייתי כל הזמן בחוץ, הייתי בונה בתים על עץ ומסתובב לחקור את מסתורי השדות סביב היישוב שלי, הייתי פורץ לאתרי בניה בשביל ציוד והייתי חי בטבע, הרגשתי חי, הרגשתי אמיתי, זה היה הקריאה שלי, זה היה אמיתי, ואז הגיע גיל של התבגרות, ואבי החל להציק לי על היותי בחוץ, והוא טבע מושג כשאמר לי "די כל היום להסתכל על העצים והאבנים", כמובן שלא הקשבתי לו כי זה היה אמיתי.
לימים כשקרה המקרה החזק, הפכתי לילד של בית, מסתגר, לא חברותי ממש, המחשב והכלוב חבריי הטובים, והאינטרנט שרק החל לתפוס תאוצה משך אותי אליו, ואז הרגעים בהם הייתי נפגש עם הטבע, הרגעים בהם הייתי יוצר ומרגיש חי שוב, נקראו רגעים של "עצים ואבנים" בשיחות שלי עם הדינאמי. ומאז המושג הפך למשהו חיובי, לסוג של אנרגיה וחיות שאני רודף אחריה, רוצה להיות בה, הרגעים שבהם ניגרתי, רגעים של עצים ואבנים, הרגעים שהרציתי לאנשים, רגעים של עצים ואבנים, רגעים חיוביים, עם הרגשה של הגשמה.
לפני שלוש שנים בערך גיליתי את הבדס"מ המעשי, זה התחיל בקשר משלוהב אהבה יצרים ותחושות עם זוג, ועם זה התחיל עולם המסיבות, עוד לא הייתי הולך למסיבות אבל שם הוא התחיל, בתשעת החודשים האחרונים חיי השתנו לגמרי, חייתי בדס"מ בכל רמ"ח אבריי, נשלטתי, שלטתי והכל נעשה מתוך טוב ואמת, לא היה בדברים שנעשו שום דבר רע, היו רגעים קשים אבל בתשעת החודשים האחרונים, עשיתי בדס"מ טוב, בדס"מ איכותי, בדס"מ מאהבה, וכמעט כל שבוע הייתי במסיבות, לפעמים פעמיים בסופ"ש נהניתי מכל רגע, חייתי את זה, נשמתי את זה, כשהייתי מסשן הייתי מתעופף על גלים של דום ספייס, הייתי מסתכל עליה ויודע שהיא צריכה לבכות וכמה רגעים אחרי זה היא הייתה בוכה בזרועותיי וידעתי שעשיתי עבודה טובה כי היא הייתה צריכה את זה, שחררתי דברים עמוקים בעזרת זה ששלטו בי בצורה כל-כך טובה, והייתי מתפרק בבכי בין זרועותיה ולרגליה, רגליה הפכו למקום השקט בשבילי וההערצה שלי אליה הכתיבה את רוב יומי, השתייכתי לקבוצה, וגם פה, הגשמתי חלקים מעצמי.
ואז צרכים אחרים עלו, ונאלצתי לצאת מעולם המסיבות בכאב ואהבה.
ובהפתעה פתאום עולם העצים והאבנים חזר להיות נוכח.
אתמול הבנתי שאני קרוע,
יש 2 צדדים עם מאפיינים דומים אבל שונים,
עולם המסיבות מלא במוזיקת נקש מדהימה, מקפיצה ומחשמלת,
עולם העצים והאבנים במוזיקה רגועה כשהמילים בה חודרות לנשמה.
בעולם המסיבות יש אנשים יפים מחשמלים שלא מתביישים להביע רצונות, במסיבות יש תחושה מדהימה של שחרור שגורמת לי להוציא את הזנותי הפנימי שלי ולרקוד עם תחת בחוץ ולהתחנן לכאב.
בעולם העצים והאבנים יש אינטימיות עדינה ורגועה, יש תשוקה ורומנטיקה, יש נשיקות עדינות ולקום באמצע הלילה ולמשוך אותה אליי.
בעולם המסיבות בסופי שבוע יוצאים למסיבה ורודפים אחרי הריגוש הבא.
בעולם העצים והאבנים בסופי שבוע יוצאים לטבע ורוצים לכבוש את ההר הבא.
עולם המסיבות מתקיים במקום עירוני עם המהירות של העיר.
עולם העצים והאבנים מתקיים בפריפריה כשהכל שם זז אחרת.
בעולם המסיבות יש אותה.
ובעולם העצים והאבנים יש אותה.
בעולם המסיבות אני טוב, אני נשלט טוב, מתמסר בצורות עוצמתיות אני שולט טוב ומעביר תהליכים טובים.
בעולם העצים והאבנים, אני בן זוג טוב, אני מחנך טוב, אני אולי אפילו אמן עץ סביר (עדיין לא יודע)
בעולם המסיבות אני מתעורר בדירה שלי ונשטף זכורונות על המסיבה האחרונה או הסשן האחרון
בעולם העצבים והאבנים אני מתעורר מנומנם, מניח עליה יד מרושלת ונזכר בנשיקה החזקה שחלקנו.
בעולם המסיבות יש משפחה, שהפכתי לחלק ממנה משפחה שנראית כל-כך טוב ויציב כשהדברים מוגדים.
בעולם העצים והאבנים יש את המשפחה שלי, הקיימת שקצת הזנחתי בשנים האחרונות, והמשפחה הפוטנציאלית שלא יודע אם אני רוצה בכלל.
בעולם המסיבות יצרים אפלים ועומקים מקבלים ביטוי, אתה יכול לבקש שיזיינו אותך חזק ועמוק, שייקחו אותך לקצה, ואתה נותר רגוע וגאה בעצמך על מה שעברת.
בעולם העצים והאבנים יצרים של יצירה מקבלים ביטוי ואתה גאה בעצמך על מה שעשית.
בעולם המסיבות יש קיצון, או שולט או נשלט, או מקבל מציצה ומצליף בבחורה קשורה, או מקבל זין בתחת וזין בפה.
בעולם העצים והאבנים יש הרבה אמצע, חלוקה, הקשבה התפשרות.
הבחירה היא לא באדם מסוים בעולם מסוים, בחרתי לצאת מעולם המסיבות כדי למצוא את עצמי, ובמקרה הבחורה מעולם העצים והאבנים הופיעה.
אבל עדיין הבחירה שלי היא לגלות את עצמי.
בכל עולם יש את השני, זה לא באמת דיכוטומי כמו שאני מציג את זה, אבל אני קרוע בין שני העולמות כרגע, אני ביניהם ושום דבר לא מספיק לי.
אני נהנה כל-כך מהאינטימיות אבל צריך את הכאב, אני נהנה מהדדיות אבל צריך גם לשלוט, השירים הרגועים פורטים על נימי הנשמה, אבל בא לי מוזיקה שתעיף אותי ותזיז לי את התחת, אני רוצה רוגע ואני רוצה טירוף.
אני קרוע בין שני עולמות ויש לי עוד כל-כך הרבה מה לומר עליהם אבל המילים שלי התייבשו לעכשיו.
זה לא שאני צריך לבחור, זה לא שאני על סף צוק,
אני קרוע, ועשיתי בחירה שמציבה אותי כרגע באמצע כי לא יכולתי להתעלם מהקריאה.
האם העולמות האלה ישתלבו?
האם אמצא מרקחת הגיונית?
האם תהיה לי בסוף צורה של יינג וייאנג, שחור ולבן שלובים בתוך זה אבל מסודרים?
או שמא תמיד אהיה בבלאגן אין סופי כשהשחור והלבן מתערבבים ביניהם בצורה גועלית?
אני לא צריך לבחור, את הבחירה עשיתי ואני חייב לתת לעצמי הזדמנות לאינטימיות זוגית, לראות איך זה ימשיך, אולי שם אמצא שילוב, יש לי כמה חלומות בראש על שילוב אידיאלי אבל אולי זה רק אידיאל.
אני לא יודע, לא יודע מה יהיה, אבל אני בוחן את זה.
כי אין לי שום ברירה אחרת כרגע...
