זה היה אחרת,
אני הייתי צריך להיות אחרת,
המעשה דרך תגובה והתגובה הייתה צריכה להיות עכשיו.
כבר ידעתי בראש מה הולך לקרות, היה זה מהפעמים הבודדות שתכננתי מה יקרה בסשן.
400 הצלפות, לא רציפות, אבל קשוחות, כואבות, 100 כנגד כל פעם שנעשתה טעות, ועוד 100 רק למקרה.
ידעתי שהיא לא תראה כלום כל הסשן, רציתי לקחת ממנה את הראייה כעונש על מעשיה.
ידעתי שהצד האפל שלי ייצא ורציתי לתת לו קצת לזלוג החוצה.
היא ניסתה להיכנס.
לרוב הדלת פתוחה, אך היום היא הייתה סגורה.
יצאתי, איך שהייתי עם בוקסר למסדרון והיא קפצה אחורה, טקס ההתחלה השתנה והיא נלחצה, הבאתי לה כיסוי עיניים ואמרתי לה "שימי" כשהיא נלחצת אז היא מובכת ומתחילה לצחקק, היא אמרה "אבל רגע... שנייה... חח..אני"
אמרתי בקול חד "אני עם בוקסר בחוץ וקר לי, שימי!" היא נבהלה ושמה.
כשהובלתי אותה לתוך החדר במקום המוזיקה הרגילה, קופצנית שמחה, של ריקודים, הייתה מוזיקה אפלה, רציתי שהיא תיבהל והצלחתי, "מה זה המוזיקה הזאת אמאלה" היא אמרה, והבהרתי לה שהיא לא מדברת עד שאומר לך.
הושבתי אותה על שרפרף והשארתי אותה שם, מותח לה את העצבים, הכנתי את הדברים לסשן באיטיות והתעלמות מוחלטת ממנה, ידעתי שהיא מאמצת את האוזניים כדי לשמוע אותי מבעד למוזיקה, ומדי פעם עשיתי רעש חזק כדי להבהיל אותה.
לאט לאט המסיכות שלה השתחררו, הלחץ הציפייה, ראיתי אותם מתפוגגים, כשהתקרבתי אליה סוף סוף להתחיל, הסברתי לה מה הולך לקרות, כשהיא שמעה את המספר 400 היא נרתעה והתחילה לקשקש "אבל, אדוני לא... לא כזה מספר"
טראח!
סטירה מכל הלב נחתה עליה, היא שונאת את זה, "את יודעת למה את נענשת?"
"כן אדוני"
"אז נתחיל" אמרתי וזרקתי אותה על המזרון.
ההצלפות נחתו, אחת אחרי אחת, והיא ספגה את כולן, ביקשה שאפסיק, נכנסה לספייסים, ספרה בקול חזק, יצאה מספייסים, בכל פעם שנרגענו ושאלתי אותה למצבה היא השיבה "ירוק" והייתי גאה בה כמה שהיא מסוגלת לספוג בשבילי, עוד ועוד הצלפות, 100, 200, היא בעולם אחר, הדמעות מתייבשות ויורדות שוב.
כשהחבלים נככרו סביב גופה היא כבר הייתה במקום אחר, כשהיא הייתה קשורה הגברתי קצב, אין לה לאן לברוח עכשיו, עוד 100 כשהיא בחבלים, ואז 100 אחרונים, שמתי עליה מסיכה, חסמתי לה גם את הדיבור עכשיו, ואחרי קצת עונג בשבילי, ה100 האחרונים הגיעו במהירות, בחוזק...
את ההצלפה האחרונה היא חטפה בבכי אם אני זוכר נכון. ומיד לאחר מכן הנחתי עליה שמיכה, החלפתי את המוזיקה, ונשכבתי לידה. היא הניחה את ראשה על חזי, .
היא לא דיברה דקות ארוכות ארוכות,
לחשתי לה כמה אני גאה בה ואמרתי לה שהטעות שלה נפרעה,
לאחר הרבה זמן של ספייס ונשימות עמוקות כל-כך שחשבתי שהיא נרדמה
היא אמרה "וואו"
כל הכבוד לך.
התמונה להמחשה בלבד...
