המסע שלי

געגוע

יש רגע אחד שלא יוצא לי מהראש

רגע של אינטימיות אמיתית,

ואחד האחרונים גם, אם לא האחרון של אינטימיות אמיתית.

אני מתלבש ללכת לעבודה,

היא מנמנמת, אני מכסה אותה,

אוסף את הבגדים שלי שמפוזרים בדירה מליל אמש

נכנס שוב לחדר להתלבש,

היא,

זורקת את השמיכה הצידה,

גופה העירום נגלה לפניי שרועה על המיטה,

הלב שלי מחסיר פעימה,

היופי שלה עוד מפתיע אותי כל פעם מחדש,

בעצימת עיניים ונהימה קטנה,

היא עושה את הפעולה החמודה ביותר בעולם,

מושיטה ידיים לחיבוק,

אני רוכן ומחבק אותה,

החום שלה מורגש דרך הבגד שהספקתי ללבוש על עצמי,

אני מנשק אותה ומותיר אותה לישון,

מכין לה שועל מאוריגמי ומחביא בתיק שלה, שתהיה לה הפתעה להמשך היום.

ואני יוצא מהדירה שלי, נועל אחריי, משאיר אותה לישון.

האקט הזה היה לי כל-כך נעים, להשאיר אותה לישון בדירה שלי כשהיא מצוידת במפתח לנעול אחריה, חיבוק של מישהי מנומנמת שבאמת מביעה רצון של "אל תלך", היופי המושלם שלה שרועה על המיטה שלי.

הרגע הזה רודף אותי,

שוב ושוב אני רואה אותו,

השמיכה מועפת,

הידיים באוויר,

גופה העירום,

אינטימיות.

ושוב שמיכה, גוף עירום.

ושוב ושוב ושוב.

כואב לי, אני מתגעגע לקטע הזה... אני מתגעגע לאינטימיות.