|
|
|
אז בסשן האחרון,
היא קיבלה תגובה על משהו שהיה קשור לאנאלי
החלטתי להביא את ההוק האנאלי
ולמרות שהיה לה קשה
היא קצת התחננה
זה חירמן אותי בטירוף
ידעתי שהיא יכולה,
והיא הצליחה
בפעם הבאה אני קושר אותה עם ההוק הזה
אז אחרי שהיא התחצפה והתלוננה על דברים הזויים, הוחלט שהיא תחטוף את התגובות שלה שהצטברו כבר זמן מה,
ידעתי שאני הולך להשתמש בכלים הכואבים, אז הייתי צריך לשמור עליה שלא תברח לי...
צי'ק צ'ק ידיים לבמבוק ולפחות היא לא תברח...
(היא בכל זאת ניסתה)
היא הגיעה אליי סוף סוף אחרי כלכך הרבה זמן
עשיתי טעות שלא צילמתי את איך שהיא הייתה לבושה
אבל לא הספקתי
אז ברגע שהיא עשתה את הטעות והחלטתי לפרוע את כל התגובות שלה העמדתי אותה ככה
הקטע הבא נכתב על ידי B נשלטת מהממת שלוקחת הפסקה מהכלוב והיה לה חשוב שהמילים שלה יראו אור.
מודה שזה מוזר לי לפרסם כתיבה של מישהו אחר בבלוג שלי, אבל זה מעניין להתנסות בזה.
"
מוזר לי לכתוב על אתמול. אולי כי זה לא הרגיש כמו סשן אלא פשוט כמו שני אנשים שנפגשים ומתחברים בגוף ובנפש, ואני לא רגילה לכתוב על חוויות כאלה. זה לא בגלל שלא היה לי קשה או מאתגר, ואפילו קצת כואב לפרקים למרות שזה ממש לא היה הפוקוס, עדיין הכל הרגיש אחרת. אמיתי יותר ויחד עם זאת כל כך רחוק מהחיים שלי. מההרגל שלי.
חשבתי שארגיש הרבה יותר פחד, אבל מהרגע שהתחלנו והרגשתי את המגע שלך, לא פחדתי בכלל. אולי נרתעתי קצת, אפילו קפצתי בבהלה פה ושם, אבל לא הרגשתי פחד אפילו לא לרגע. אולי זה מטומטם להיות קשורה בארבע גפיים למיטה של מישהו עם גאג בפה וכוס פתוח ולא לפחד, אבל בין אם זה מטומטם או לא, ככה הרגשתי. הרגע היחיד שבו חלפה לי בראש בכלל האפשרות למילת ביטחון הייתה כשהתעללת בי עם הויברטור כששתי הרגליים שלי קשורות ואני לא יכולה להתנגד. בסוף איכשהו עמדתי גם בזה. גם אז, פחד לא היה בי. גם כשהיד שלך הייתה סביב הצוואר שלי, או על הפה והאף שלי חוסמת כל זרימת אוויר אפשרית. גם כשהיית בתוכי, גם כשכרעת מעליי כשהזין שלך ממלא את הפה והגרון - לא היה שם פחד. רציתי רק עוד. עוד ממך, עוד מהמגע שלך, רציתי לבלוע אותך ולהיבלע בתוכך עד שלא נוכל לדעת איפה אתה מתחיל ואני נגמרת.
למרות שלא הפסקת לגעת בי במשך שעות ברצף, זה עדיין לא הספיק. אפילו שהידיים שלך לא פסחו על אף נקודה בגוף שלי - מהשיער שמשכת, דרך הפנים שנישקת וליקקת, האצבעות שלך שחדרו לי לפה בלי להסס, הידיים שלך על הצוואר שלי, משחקות וצובטות את הפטמות שלי, תופסות בתחת שלי, נוחתות עליו בחוזקה כשאני שוכחת להתנהג יפה, החבלים שכרכת סביב הרגליים והידיים שלי, איך שרטת את הרגל שלי כשגמרת בפעם השנייה. והכוס, הכוס שלי, שמעולם לא קיבל כל כך הרבה תשומת לב במשך כל כך הרבה זמן ובכל כך הרבה צורות - עם השפתיים והלשון שלך, האצבעות, הויברטור השנוא עליי מכל והזין שלך כמובן שחדר אליי כל כך הרבה פעמים שכבר הפסקתי לספור.
ההזדקקות הזאת, הכמיהה הזאת למגע שלך מפחידה אותי. הנואשות שבה אני צריכה את זה גורמת לי להרגיש מהו חוסר אונים אמיתי. מה זה אומר באמת להיות נשלטת.
והגמירות שלך, גם מהן אין לי שובע. כל גמירה היא כמו יצירת אומנות, איך שאתה מדבר ומקשקש שטויות ונאנח ומכוון אותי עד שאתה מתפוצץ עליי או בתוכי גאדדדדדדד. כמה שזה יפה. כמה מספק עבורי. ממכר.
האמת היא שאני אמורה להיות מרוצה. מסופקת. אבל אני לא, ואני שונאת את זה בעצמי. שונאת את חוסר היכולת ליהנות ממה שיש, בלי לחשוב על הדבר הבא. בלי לפחד מלאבד. בלי להרגיש את החור הענק הזה לידי בצורה שלך.
אבל יש בי גם שביעות רצון, ועוד תחושה שאין מילה אחרת לתאר אותה חוץ מהודיה (לא מאמינה שפאקינג אמרתי הודיה עכשיו). כי אני זוכרת את כל התחנות שעברתי בדרך עד שהגעתי אליך. כל כך הרבה מקומות בהם יכולתי ליפול ולהיפגע, ולא שלא נפגעתי, אבל זה היה יכול להיות כל כך הרבה יותר גרוע. כמה צדקת. אין מישהו יותר מתאים ממך לקחת אותי וללכת איתי בדרך הזו. כמה אני מקווה שזו תהיה דרך ארוכה ומתמשכת.
"
מקווה לכתוב את הצד שלי היום...
סתם הגורה בתמונה עם דובי
קצת דדלג??
תמונה של שריטה בהמשך אזהרת טריגר דם מינורי
בהמשך לפוסט הקודם
אז עשיתי את זה,
יצאתי לטבע
כמו שהבטחתי לעצמי,
מיד ברגע שנזכרתי שרציתי לעשות את הקטע הזה עם הלשרוף ולהדליק את האש בעצמי ידעתי שהיום אני עושה את זה.
מהרגע שזה עלה לי בראש ועד שיצאתי אולי עברה חצי שעה.
ארזתי את 2 היומנים שרציתי לשרוף, את התמונה שלנו מהחתונה שאנאבל הדפיסה על בלוק עץ ועשתה לי הפתעה...
ארזתי מים, מלפפון וגמבה, עוגיות למקרה שארצה סוכר.
לא ארזתי איתי שום דבר שיעזור לי בשטח למען סכין הגילוף שלי.
יצאתי לדרך.
התחלתי לכתוב את הפוסט הזה בתיאורים מאוד מדויקים, שלב אחרי שלב אתגר אחרי אתגר, אבל אני לא יודע אם זה מעניין מישהו, הסתכלתי על כל מה שכתבתי ופשוט לא ראיתי למה מישהו ירצה לקרוא את כל הפירוטים האלה.
בקצרה:
לקח לי שעתיים לאסוף את כל החומרים להדליק אש, עצים קטנים ענפים יבשים זרדים וכ'ו
טיפסתי על עץ כדי להשיג חבל שהיה שם ובדיוק הייתה אזעקה, ועשיתי כמה פעולות ירידה לא נכונות וחטפתי שריטה רצינית, אבל לא יותר מדי.
היו יירוטים חזקים אבל לא מעליי כנראה.
עבדתי עוד חצי שעה לשזור את החבל הישן הזה בתוך עצמו כדי שלא יתפרק לי, עוד איזה 40 דק' למצוא מקל שיהיה כמו קשת, ומקל שיהיה מה שאני אסובב.
הכנתי את הכל ו...
המקל לא הסתובב טוב, בוודאי לא מספיק מהר.
חיפשתי עוד אחד, יותר ישר, אולי זאת הבעיה, מצאתי, גילפתי אותו קצת שיהיה נכון יותר, התחלתי לסובב, ו... החבל החליק.
ניסיתי ידנית, בלי החבל, אבל אולי הסבלנות שלי לא הייתה מספיק, עוד חצי שעה של ניסיון ו...
רכב הגיע.
כעסתי על זה שהפרו לי את השקט, את השלווה, את הזן שלי, והם עוד הביאו תינוק בחוצפתם, הזכרתי לעצמי שאין לי בעלות על המקום וחזרתי למקום והשלווה שלי, אבל הכישלון שלי להדליק אש נהיה גדול ממני, התסכול בעבע...
הוצאתי את הירקות שלי ואכלתי, ותהיתי אם לחזור הביתה עם היומנים והתמונות, אבל המחשבה הזאת לא נתנה לי מנוח, ניסיתי עוד קצת עם המקלות אך ללא הואיל.
ואז החלטתי (למרות שזה היה לי מאוד קשה לקבל את ההחלטה, שאני לא חוזר עם הדברים האלה הביתה) והתגברתי על כל המבוכה שלי, וביקשתי אש מהזוג, שבתכלס היה זוג נחמד מאוד, הבחור הציע לי ברנר, אבל הסברתי לו שאני צריך קצת אתגר, הוא הביא לי גפרורים.
משם, הסיפור התגלגל די מהר, החומרים שאספתי הזכירו לי שאת הניסיון שיש לי לא השגתי סתם ככה ובגפרור השלישי כבר הייתה לי אש מכובדת.
פתאום הבנתי שזה הזמן לשרוף את הדברים שלי.
ראשונה הייתה אמורה להיכנס התמונה.
אבל בשקית עם התמונה מסתבר שהיה גם מגנט שקניתי שיהיה לנו בבית, עם הציטוט האלמותי של סנייפ, הוא עשוי מעץ ולכן הכנסתי אותו מיד כשנגעתי בו, כאילו הנגיעה בכאלה מילים חזקות העבירה בי זרם חשמלי, המגנט צנח אל האש ונדלק די מהר.
אחרי זה הכנסתי את התמונה שלנו בחתונה באמת,
אני נושך לה את האף בזמן התמונות טבע שעשינו, אנחנו נראים חמודים.
החלק המודפס נדלק מהר מהחום, ובאופן מצחיק האש החליטה קודם כל לשרוף אותה, ורק אחרי זה אותי.
ואז פתחתי את היומנים, 2 היומנים זה מתנות שהיא הביאה לי ליום ההולדת.
יומן אחד הוא יומן הכרת תודה, בו אתה כותב לקראת מה אתה מתרגש היום בתחילת היום, וממה נהנית בסוף היום.
היומן השני הוא יומן של חמש שנים, שבכל תאריך אתה כותב כמה שורות, ויש לך בכל עמוד חמישה תיבות קטנות כאלה שאתה צריך למלא ובטח תקבל פרקפסטיבה.
היומנים האלה נשרפו כי התודות שלי היו מרוכזות בה, התפייטתי שם על תודות על איך היא הייתה נראית בבוקר, כל-כך הרבה ימים אחת התודות שלי הייתה "סקס(:" הזכרתי שם קונפליקט שהיה לי בעבודה, ואפילו קונפליקט של קשר שליטה
עמוד אחרי עמוד, תלשתי ודחפתי לאש
נעזר בעמודים כדי שיהיה מספיק חום ואש כדי לתפוס את העצים, וכדי שהתמונת עץ הגדולה תידלק כולה, מהרגע הזה דברים הלכו מהר, מלא זכרונות, משפטים שכתבתי עליה, כמה אהבתי אותה, איך כל ריב שלנו היה לי קשה, איך שהנגרות מילאה לי ימים בטוב, איך שהיה לי קשה לקבל את היחס שלה ביומהולדת שלי, תזכורות קטנות מאוד לסימנים של הפרידה היו שם...
לאט לאט, דף דף, הכל נשרף.
דאגתי שהכל יישרף
התמונה כבר אוכלה קליל, היומנים נשרפו גם הם.
מגנט קטן מהחתונה שלנו גם התגנב לשקית הזאת ושלחתי אותו לאש גם.
ואז... הכל נגמר.
אין מה לשרוף יותר.
נתתי לעצים הבוערים להיגמר, התעסקתי קצת עם האש, חפרתי בור בצד שיהיה לי הרבה אדמה לכסות את האש, בתור ילד טבע לעולם לא אשאיר אש בוערת אחריי.
כיסיתי את האש עם הרבה אדמה, השתנתי גם כדי לכבות עוד, (קצת סימבולי)
והגיע הזמן לחזור הביתה.
לא הרגשתי משוחרר, לא ירד מעליי משא כבד.
פשוט חזרתי בלי 2 יומנים ותמונה, הדברים האלה לא קיימים יותר, הם נשרפו, ותאמינו לי שבדקתי באש ובגחלים הרבה, אין מהם כלום חוץ מאפר.
חזרתי הביתה עם תחושות מעורבות, לקח לי כמה שעות להבין שיש פה תחושת כישלון על זה שלא הצלחתי להדליק את האש בעצמי. אבל לפחות חזרתי בלי הדברים האלה (זה משנה בכלל?) לא הרגשתי אותה כל-כך חזק, אולי לא היה יותר מדי מה להרגיש יותר, אולי עיבדתי אותה כבר מספיק.
תהיתי אם בכלל לכתוב פוסט כזה חשוף במקום שאני (עדיין) מקווה למצוא בו קשר אמיתי, אבל אז שוב שכנעתי את עצמי כמו שאני עושה כבר 16 שנים פה, שאני תמיד אכתוב את הכל, וממילא כל-כך קשה להכיר פה מישהי, הרי כל הנשים פה מופצצות בהודעות, אני ליטרלי חושש לשלוח הודעה כדי לא לצאת "עוד אחד מ..." מבולבל מאוד, מלא תקווה אך גם מיואש אני לוחץ פה על "פרסם"
משחרר עוד חלק מהנפש שלי החוצה לבלוג...
(וכן זה הפוסט המקוצר)
אז אחרי שכל ההכנות הסתיימו, היא נתנה את הסכמתה לסשן שיקרה הגוף שלה קצת השתנה, היא אספה את הידיים שלה קדימה, מגינה על עצמה, קצת מתחבאת מפניי, פה התחלתי כבר לדרוש.
"אני יודע שאת מנסה להתחבא, אבל את זוכרת שלימדתי אותך איך את צריכה לעמוד?"
היא מיד החזירה את הידיים לצידי הגוף ותיקנתי לה את המנח קצת.
הסתובבתי סביבה כמו שאני נוטה לעשות מסתכל עליה, נוגע בה קצת, אני בוחן את התגובה שלה לאט לאט, בהתחלה מגע קל יותר, ואז המגע הופך להיות יותר ויותר אינטימי, שאלתי אותה הרבה פעמים איך זה מרגיש לה, וכל פעם קיבלתי תגובה חיובית.
"איזה עוד תנוחות את זוכרת מהפעם הקודמת" שאלתי, במיני סשן הקודם לימדתי אותה על תנוחות קצת.
"ברכיים" היא ענתה "ו… זהו האמת"
"זה ממש בסדר" אמרתי "בואי נראה ברכיים."
היא עשתה את התנוחה ותיקנתי אותה קצת, ליטפתי לה את הירכיים ושמתי לב לתגובה הקטנה של הנשימה שלה משתנה, לאט לאט התקרבתי, המגע שלי משתנה קצת, בין מלטף לדורש. אני אוהב להסתכל קצת מרחוק לפעמים, לקחת איזה צעד וחצי אחורה ופשוט להסתכל על מי שמולי, כי לפעמים כשאתה ממש קרוב, ואני כל-כך אוהב להיות קרוב, לא רואים את הכל.
אז לקחתי צעד אחורה, וסיפרתי לה כמה היא מהממת בעיני, איך שהיא סקסית ככה.
ידעתי שהקולות בראש שלה התחילו לדבר, ובטח אומרים לה דברים בסגנון של "הוא סתם אומר" וכאלה.
בשלב הבא, אמרתי לה "על ארבע" ונאלצתי להילחם בעצמי לא לגשת מיידית לתחת שלה שחרפן לי את השכל מהרגע שראיתי אותו מבצבץ מהחצאית. ליטפתי לה את הגב, את המותניים, עצרתי לשאול "צבע" וקיבלתי את התשובה "ירוק", יותר ויותר שחררתי, האנחות והגניחות שלי התגברו, כי לגעת בה פשוט עשה לי את זה ברמות, הרגשתי את הגוף שלה מגיב בחיות להתלהבות שלי, אין לי מה להסתיר, המתנה שקיבלתי ומונחת בצורה כל-כך יפה באמצע הסלון שלי מדליקה אותי ברמות, אני לא משחק משחק של הסתרה, הפוך אני בעד שהיא תדע מה אני מרגיש.
ואז כשהגעתי לתחת המושלם הזה, ליטפתי, מעכתי, נישקתי, חפנתי, הגוף שלה הגיב כל-כך טוב, מצד אחד רעד של התרגשות ומצד שני היא עוצרת את עצמה מלזוז, מגישה לי אותה, את הגוף שלה, את הנפש שלה, בדיוק כמו שאני רוצה וזה מחרמן למות, אני מתקשר הרבה, בעיקר בסשנים ראשוניים, או באקטים מאתגרים לצד השני, זה חלק מאיך שאני נושא את עצמי בכללי.
התחלתי עם השלב של הכאב, בשיחות שהיו לנו לפני זה עלה כמשהו שיש לה סקרנות לגביו, וראיתי איך העיניים שלה קפצו אל השוטים שהיו מונחים בצד בצורה מסודרת, הסברתי לה בדיוק מתסכל מה הולך לקרות, אני מראה לה שוט, אומר מה השם שלו, מה סוג הכאב שהוא יוצר, נותן לה להרגיש אותו, ואז נותן אחד או שתיים, אני שואל אותה כמה זה כואב, ומחליט אם להמשיך, מתחיל בחימום עם הידיים, מסביר את החשיבות של חימום.
התגובה שלה לכאב הייתה מאוד נעימה, היא סקרנית מאוד כלפי התחום וראיתי כמה היא בוחנת את התגובות של הגוף שלה, היה לי מאוד נעים, לבחון את היכולות שלה, להצליף בתחת המושלם הזה, החלפתי כמה שוטים, מלטף ומנשק בין הצלפות, כשעברתי לגב שלה היא סימנה לי איפה היא צריכה מסאז וכיוונתי את ההצלפות לשם.
אני מאוד שמח כשצוחקים איתי בזמן סשן, אני כל-כך לא לוקח את עצמי ברצינות מדי, אז בוודאי שכיוונתי את ההצלפות לשם, זה היה מבדר(:
בשלב מסוים משכתי אותה בהפתעה מהתנוחה הזאת לזה שהיא תשב עליי, היא עפה מהידיים שלי קצת כמו בובה מופתעת וזה היה מאוד נחמד, היא התיישבה עליי בנוחות, והרגישה את החיבוק החזק שלי, היא כנראה גם הרגישה את הזין שלי שעמד חזק מהרגע שהתחלנו, חיבקתי אותה קצת, והתחברנו קצת, נשמנו יחד, קצת עשיתי צ'ק אין איך היא מרגישה ובשלב מסוים אני לא בטוח איך היא הגיעה למצב שהיא שוכבת על המזרון והראש שלה נח לי על הירך.
ליטפתי אותה מלא ואז היד שלי התקרבה לה לצוואר.
שאלתי אותה אם היא סקרנית לגבי חניקות, היא אמרה שכן, וכהרגלי פתחתי בהסבר על ההבדל בין חניקות אוויר לחניקות דם.
היה לי חשוב להסביר את זה כי חשוב לי שאנשים שנמצאים איתי יבינו חלק מהדברים הבסיסיים ואת חוקי הבטיחות המרכזיים של הדברים שאני עושה, אני מרגיש יותר בנח ככה, וגם אני לא רואה את הפרטרנים שלי כאילו אני אהיה השולט היחיד שלהם אי פעם, אז יש דברים שחשוב שישימו לב אליהם.
בכל מקרה המח שלי ברח לרגע.
אני מנסה עליה חניקת אוויר, מאוד בקטנה, יודע שהיא תכלס יכולה לנשום, אני מסתכל על כל הגוף שלה, מנסה לסרוק את הכל, אין תגובה ממש.
הפעם אני חונק באמת סופר עד חמש, אין סימני לחץ עליה, הגוף שלה רפוי, היא נותנת לי את עצמה ברמות מדהימות.
אני משחק עם האוויר שלה קצת שם לב לכל תנועה של הגוף, אני קולט את הקצה של העין שלה קצת מרקד, משהו שהיא אמרה לי שקורה לה בזמן של התרגשות ומתח.
ואז עברתי לחניקת דם, אני לוחץ לה על הגרון ומקפיד שהיא תסתכל עליי, אני מיישיר אליה מבט, מנסה ממש להביט לה לתוך הנשמה אם יתאפשר לי.
אחרי כל פעם שאלתי אותה אם היא מרגישה כבר את הסחרורת הנפלאה שמגיעה שנייה אחרי אבל זה לא ממש קרה, אז לא דחפתי יותר מדי, בכל זאת פעם ראשונה, אני מלטף אותה קצת, מחבק, ואז אחרי כמה דקות של הירגעות אני עושה תנועה של מתכוון לקום כזה, היא תופסת לי את היד, ואני מסתכל עליה, מעט מופתע.
"אפשר?" היא אומרת לי עם פרצוף מתחנן
"אפשר מה?" אני שואל באמת לא ידעתי מה היא מבקשת
"אפשר?" היא חוזרת על השאלה ומנסה לשדר לי במבט משהו, אני מבין שיש משהו שקשה לה לבטא
אני מחליט ללחוץ
"אפשר מה?" אני חוזר, עם טון רציני "אני לא אדע אם לא תבקשי…"
היא לוקחת את היד שלי ושמה אותה על הצוואר שלה.
הולי שיט, איזה יופי זה.
הבקשה הזאת, כל-כך יפה, כל-כך חכמה יש משהו כל-כך מקסים בזה שהיא הבינה כמה היא נהנת מהאקט הזה ורוצה עוד.
התפוצצתי מגאווה עליה, אני מודה.
אז כמובן שחנקתי אותה עוד קצת, מקפיד לא להגזים, אבל בהחלט רוצה לתת לה עוד, הפעם הגוף שלה מגיב בחיוביות יותר, היא מתרפקת עליי ואני מבין שהיא קצת מרגישה את ההיי, זה היה מושלם.
אחרי זה נחנו קצת, הבאתי לה מים, ועשיתי עוד צ'ק אין, היא שוב ביקשה משהו, ואני כל-כך אוהב שמבקשים, זה מעיף אותי, הפעם היא ביקשה חבלים.
ידעתי שזה יגיע, בסשן הראשון ידעתי שהיא מפלצת חבלים קטנה, קשרתי אותה בצורה שידעתי שאקשור אותה הפעם, מעט הם הדברים שאני מתכנן לפני סשן, אבל ידעתי שאני רוצה להכיר לה את החוסר אונים לאור השיח הרב שלנו לפני הסשן הראשון, וידעתי מה התחושות שאני רוצה לייצר.
מיד כשהחבל נגע בה היא הייתה בעולם אחר, שמתי עליה כיסוי עיניים להעצמת התחושות, ועשיתי לה פוטומומו פשוט ברגל אחת, רגל אחת לבמבוק, וידיים גם לבמבוק.
היא הייתה מונחת לפני, הכל חשוף, הכל נגיש, ידעתי בדיוק מה מותר ומה אסור לי בשלב הזה ולאור הגבולות שלה לסשן הנוכחי, אז עינגתי אותה בכל מיני דרכים, מנסה ללמוד את הגוף שלה כמה שאני יכול, היא הייתה רטובה וזה היה כל-כך מחמיא, אהבתי כמה שהיא הייתה תגובתית, יכולתי לקרוא וללמוד אותה, ביקשתי ממנה הכוונה כי ממש רציתי ללמוד מה עושה לה יותר טוב ומה פחות, אבל היא לא הייתה עם יכולת מילילויות כל-כך אז שיחקתי בה, בשלב מסוים השד הקטן שלי החליט שאני רוצה להראות לה כמה חסרת אונים היא, אז הפעלתי את המג'יק חזק יותר וכיוונתי אותו מאוד ישירות לדגדגן, היא התפתלה ממש, אבל לא יכלה להתרחק יותר מדי, החבלים הגבילו אותה וציינתי כמה יפה זה לראות אותה מתפתלת אבל שאין לה לאן ללכת.
נהניתי כל-כך לשחק עם הצעצוע הנפלא שהיה מונח לפניי, כל-כך חסרת אונים בקטע כל-כך יפה ונפלא.
בשלב מסוים אני לא זוכר מתי הייתי ממש קרוב אל הפנים שלה, ורציתי כל-כך לנשק אותה, שאלתי אם אפשר והיא אמרה שכן, ונהניתי כל-כך לנשק אותה. שחררתי אותה ונרגענו מחובקים, אני שם לב לשעה תמיד ומשאיר הרבה זמן לאפטר קייר, כשהיא נכנסה לחיבוק שלי באפטר קייר והחלפתי מוזיקה, היא מיד נרגעה, הגוף שלה הפוך רפוי, הנפש שלה כנראה התעופפה איפשהו, נתתי לה להיות ככה כמה שהיא צריכה, ולחשתי לה באוזן כמה היא הייתה נפלאה, איזה התמסרות מושלמת היא הביאה לי, שהיא הפכה כבר לזונת חבלים כל-כך מהר ושהיא צעצוע מושלם
ידעתי שהיא תצטרך המון זמן של אפטר קייר, כשהגוף שלה סימן לי שהיא כבר יכולה לדבר התמקמנו קצת אחרת, התחבקנו דיברנו, סיכמנו את הסשן, כשאני מלטף אותה.
בטעות הגעתי אל הפטמות המושלמות שלה, והליטוף העדין שלהם הדליק אותה ברמות, הגוף שלה נדרך והיא התחילה לאחוז בי בצורה כל-כך יפה, הצורך שלה עלה ועלה לפני השטח, זה הדליק אותי ברמות קשות, אני כל-כך אוהב לראות את התגובות האלה, אבל ידעתי שאין לנו זמן להיכנס לעוד חוויה, חיבקתי אותה חזק והבהרתי לה ששום דבר חוץ מחיבוקים ואפטרים לא יקרה עכשיו, (אלוהים כמה שזה היה קשה) היא הבינה ברטינה קצת ילדותית ומאוד חמודה והאפטר קייר נמשך.
לימדתי אותה את "הוראות השימוש בדלת היציאה" הזכרתי לה שהולך להיות דרופ, ושאני פה בשבילה כשהוא יגיע, נפרדנו בחיבוק ונשיקה והיא הלכה לדרכה.
חלק א' למטה 👇
בזמן שאני כותב את החלק הבא,
אני רק אדגים פה בתמונה כמה סקסית היא הייתה
שתהיה לכם הבנה כמה כח רצון הייתי צריך לא לטרוף אותה מיידית
ואם בא לכם להציץ על הצד שלה, היא כתבה פה
