אתחיל בזה שהכל בסדר, שום דבר לא קרה. ואני לא יודעת להסביר למה עשיתי את מה שעשיתי. אה, ומי שלא ראה "אפס ביחסי אנוש", למה אתם מחכים???
לעניין.
לפני מספר ימים כזה או אחר הייתי בדייט עם בחור ממש נחמד. הוא מבית טוב, משפחה עם כסף ונכסים. מחונך ומנומס. לומד לתואר שני, עובד בעסק המשפחתי. מתחזק כמה דירות. ראה עולם. בקיצור בחור זהב.
היה דייט ממש מוצלח, דיברנו על הא ודא, ובין היתר על זה שהוא ומשפחתו שיפצו איזה מגרש ועכשיו הוא גר ממש ליד. במקרה, אני עוברת ליד המקום הזה כל יום ועקבתי אחר הבנייה שלו והשיפוץ והשפצור.
אז אחרי הדייט, הלכנו ברגל מהמסעדה עד איפה שהוא גר והוא הציע לי לעלות לראות את המוצר המוגמר. אמרתי סבבה. הייתי סקרנית לדעת איך הוא פתר בעיה לוגיסטית שהייתי חושבת עליה כל פעם שראיתי את הנכס הזה. ווואללה, הפיתרון היה מקורי.
הוא שאל אם אני רוצה לשתות משהו, אמרתי כוס מים. באותו הזמן אחת השכנות הייתה צריכה עזרה והציקה לו אז הוא היה עסוק בה ואני בינתיים ראיתי טלוויזיה. ואז. אז התחלתי לחשוב. לא ראיתי אותו מוזג את המים, לא ראיתי אותו מביא לי את הכוס, רק שהוא הניח אותה על השולחן.
ואז התחיל דיאלוג פנימי של כמה שניות האם אני מגזימה? הוא בחור טוב, אני יודעת איך קוראים לו ואיך להגיע אליו אם יש בעיה. אבל האם שווה להיות צודקת לאחר מעשה? שווה להחליק את האינטואיציה ולהגיד שהכל בסדר, לי זה לא יקרה? שאני סתם פרנואידית. למרות שמי שמכיר אותי או פגש אותי פה ושם יכול להגיד עליי הרבה דברים, פרנואידית לא יהיה שם.
אז חיכיתי שהוא יהיה לגמרי עם הבחורה ההיא בבעיות שלה ושפכתי את הכוס לכיור והחזרתי לשולחן. זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתי בסיטואציה שבה הרגש הזה, תחושת הבטן הזו עלתה. לאחר איזה רבע שעה אמרתי שאני חייבת לזוז, כבר מאוחר. אני אף פעם לא משחקת עם האינטואיציה שלי. כי היא תמיד צודקת, הכלבה.
הבחור ליווה אותי לדלת, רגוע לחלוטין. אני לא יכולה לדעת אם היה שם משהו. הוא לא התקשר לקבוע עוד דייט. אני מודה שחיבבתי אותו, למרות התרגיל שלי. מדובר פה במצב של חוסר ודאות טוטאלי. אין לי שום דרך לדעת אם אכן היה מצב או שהכל היה בראש שלי. הוא לא יודע מה עשיתי.
זה לא סיכון שהייתי מוכנה לקחת. זה לא סיכון שמישהי אי פעם צריכה לקחת. עדיף לצאת מפגרת מאשר שמשהו יכנס לך לגוף ללא אישור.
אז גם אם זה יעורר רק במישהי אחת את תחושת הבטן הזו, עשיתי את שלי.
אלא אם מדובר בל' או בל' השנייה. אתן שתיכן, כל דבר רע מגיע לכן. וכן, אני מתכוונת לזה.
