כשאת מנסה להתפשר על מנת למצוא בן זוג, ואת באמת מנסה, בבקשה תזכרי שהגברים האלה, אלה ששולחים לך את הפייסבוק שלהם ישר, או אלה שכותבים ש"נזרום... או שלא", הם לא מה שאת מחפשת.
גם אם תגיבי, תתפסי את עניינם, תיפגשי איתם יותר מפעם אחת, הם עדיין לא יהיו מה שיעשה לך טוב.
להתפשר על תת גבר כזה, זה כמו לבלוע צנון בשלמותו, אחרי שחפרת אותו מהאדמה, עם השורשים והלכלוך. זה בעצם, אם ממש מנתחים את זה, לא התפשרות כלל ועיקר, זה ויתור על היותך יצור בעל יכולת מחשבה. כי כשאת מעלה בדעתך אולי לענות, להבהיר ועוד כל מיני פעולות סיזיפיות, את לא רוצה להפעיל את הראש, אשר אומר "ממש לא, כבר עדיף יום בחוף הים, ללא שמשייה ויכולת להתקלח אחר כך. עד כדי כך לא".*
הלב מנסה להגיד שאולי זה רק מרגיש שהגבר דביל, עצלן וגומר מהר. אולי במציאות הוא בכלל לא גומר. אין לדעת. תנסי. הכי גרוע, לא יעבוד.
אז נמאס לי. וכמו שבכלוב פרופיל ריק = פרופיל שקוף, גם באתר ההיכרויות החביב הכנסתי עוד כלי ניפוי. אם הגבר לא טורח לכתוב על עצמו, אם גם כשאני כותבת, בנימוס, שיכתוב על עצמו והוא כותב בדיוק אותו דבר פשוט בשורה אחת במקום שורה תחת שורה, אז וואלה לא זורמת וגם לא צפה.
אני רוצה גבר שאוהב את עצמו מספיק ומכבד את עצמו במידה לא מעטה. גבר שמשתעמם מהבנאלי. גבר שמתאכזב מאשה קלה להשגה.
ואם אפשר: קירח, שחום, עם חיוך וטוב עם הידיים.
ואם כבר מדברים אז גם נעים, רגוע ואינטליגנט, כי אם הוא בלוק בטון אפרורי, אין לי פטיש שהולך עם זה.
*אני שונאת חול. מכל הלב. זה לא רומנטי, זה מעיק מציק ומחניק.
