ברגע האחרון, ממש שניה לפני שרונית מוכנה לצאת לעבודתה, היא ניגשת כהרגלה לראי המלא הניצב ממש ליד דלת הכניסה ובוחנת את עצמה בקפדנות. אני כורע ברך בצמוד לרגליה, כפי שהיא הרגילה אותי, עיניי המושפלות נעוצות בחרטום מגפיה ואינן מעיזות לסטות מעלה, אל ברכיה המושלמות העטויות גרביוני קטיפה שחורים , אל חצאיתה הפוגשת אותן מלמעלה, אל איזור חלציה המרוחק ממני מרחק שנות אור, אל מותניה הצרים והמחוטבים, אל שדיה המושלמים הנישאים להם בגאווה אדנותית מתחת לחולצת הלייקרה ההדוקה ולז'קט התואם, אל עיניה המעריצות את עצמה וחולמות עכשיו בוודאי על ידיו החזקות של אדון ליאור, מאהבה, אוחזות בגופה ומובילות אותה לאקסטזה מושלמת. כאמור, עיניי, וכל מאודי, חייבים להתרכז בחרטום המבריק של מגפה, שם מסתיים ומסתכם עולמי ומתחיל עולמה של הגבירה.
רונית יודעת עד כמה אני מעריץ את גופה ואת בגדיה, ולפעמים, ממש לעיתים רחוקות, היא מרשה לי בנקודה זו של הבוקר לנשק את ברכיה, או את בטנה, וכך גם היום, היא נסערת כל כך בגלל מפגש הערב עם מאהבה שהיא מתחלקת איתי, המשרתת האישית שלה, בהתלהבותה. ואז, כאשר אני מנשקת ברוך ובסגידה את ברכיה היפות מבעד לדקיקות הגרביון, היא מכריזה: "אתה יודע, פתאום לא כל כך בא לי הלאק השחור ששמת על רגליי. . . אני רוצה לאק אחר, אולי אדום לוהט? משהו חם כזה בשביל ליאור. . ." שתינו יודעות שליאור, כגבר אמיתי, לא ירגיש בהבדל גם אם תתחוב את בהונותיה האדומות לתוך פיו, אך מה שחשוב הוא רצונה והרגשתה של האישה, של אשתי, של גבירתי, ואני מזנקת מלפני רגליה תחילה בזחילה כנועה ומהירה אל המדרגות, ואז בריצה אל חדר השינה שלה, כדי להביא במהירות את סט הפדיקור – משרתת כנועה הפועלת אך ורק לפי גחמות גבירתה. רונית כבר מפורקדת לה באדנות על הספה ברגליים פרושות, צופה באדישות בטלביזיה, ואני מתחילה בתהליך ההפשטה החלשלוש של מגפיה וגרביוניה. ברגע שאני מוכנה, כורעת ברך לפניה, כף רגלה הימנית על ברכיי, ומסיר הלאק בידי, מציצה לפתע רונית בשעונה, וקופצת בהתרגשות. "אוף לגמרי שכחתי, היום יש לי ישיבת בוקר מוקדמת! מהר, תלביש אותי בחזרה! נשאיר את הלאק לערב!" אני מרכינה את ראשי בהכנעה, נתונה לחלוטין תחת רצונותיה המשתנים במהירות הבזק של גבירתי, ומעלה שוב את הגרביונים על רגליה עד ישבנה העגול, ואת מגפיה המבריקות, והיא כבר בדרך החוצה. אני רץ אחריה כדי לתת לה את נשיקת הפרידה הקבועה שלי, ומצליח ממש כשהיא עוצרת למבט אחרון בראי לפני הדלת לכרוע ברך מאחוריה, להרים את שולי חצאיתה ולנשק בהכנעה ובהערצה את חור ישבנה דרך התחתונים והגרביונים. היא אינה עוצרת לשנייה, ובלי להעיף מבט נוסף במשרתת הבזויה שלה היא פורחת לה מבעד לדלת אל הקריירה המרתקת, אל העולם הגדול והעשיר הממתין לנשים מודרניות כמותה בחוץ. אני יודע שעולמי הוא צר בהרבה, וממוקד, כמו שאמר חנוך לוין, בכביסה, בתחתוני השכנות התלויים על חבל ובלובן הסדינים שלהן, ובעיקר בישבנה של גבירתו. הייתי כל כך גאה בזה שהיא יושבת לה בישיבות מנהלים ומסתובבת בין משרדי לקוחות כשהיא לבושה בחולצות ובחצאיות שגיהצתי וקיפלתי בצורה מושלמת, בחזיות, בגרביונים ובתחתונים שכיבסתי ביד, בנעליים שצחצחתי והברקתי בעבודת נמלים – בקיצור, אשת העולם הגדול יוצאת לכבוש אותו לבושה בבגדים שטופלו בהערצה ובסגידה נכנעת בידי בן זוגה השפוט – המשרתת ממין זכר שלה. כמובן, כשהיא יצאה לה מהבית לעולם כל בוקר, חשבתי בהסתר גם על כל אותם גברים שייצפו בערגה ובתשוקה ברגליה הארוכות והחטובות כשהן משוכלות זו על גבי זו מתחת לחצאית הקצרה – ועל כך שאני זכיתי להיות הגבר המאושר שהעלה בדחילו ורחימו את הגרביונים על הרגליים האלוהיות האלו, לגעת בהן כל יום, להעריץ אותן. ואז היא פגשה בגבר שצפה ברגליים הללו ורצה עוד – האדון ליאור. ומאז, הפכתי להיות משרתת אמיתית, לא עוד פנטזיה שכיף לממשה – אלא חיי עבדות כמעט טוטליים תחת שלטונה של אשתי/גבירתי ויותר ויותר גם תחת המאהב החדש שלה, אדון ליאור בשבילי.
ובחזרה לשגרת יומי. . . מהרגע בו רונית יוצאת לה לכבוש את העולם, אני ממהר לי למטבח כדי לעבור על רשימת המטלות היומית שהיא שרבטה לי בעודה אוכלת את ארוחת הבוקר. לפעמים זה מסתכם רק ב"תנקה את כל המקרר בצורה יסודית", ולפעמים, כמו היום, הרשימה ארוכה ותובענית הרבה יותר. . . ברור שיש לי כמשרתת גם מטלות יומיומיות קבועות שלא צריכות התייחסות מיוחדת של גבירתי (למשל, ניקוי וסידור יסודיים של חדר השינה והאמבטיה שלה ושל המטבח והסלון, כביסה, גיהוץ וקיפול של הכול). היום, מכיוון שבערב היא נפגשת איתו, אני צריך לשים לב באופן מיוחד לחדר השינה – ניקיון יסודי, והמיטה מוצעת בסט המיוחד מסאטן בצבע בורדו שקניתי לפי פקודתה (רונית: "אתה לא תישן עליו בחיים! רק תכבס ותגהץ אותו..."). אני גם חייב להניח וורד בצבע בורדו על הכרית שלה. במטבח צריכה להיות מוכנה ארוחה לזוג לפי דרישתם – כמובן שאני אצטרך לעמול עליה כל הבוקר. הוורד השני יהיה על השולחן, בתוך אגרטל, והוא ישלים את הוורד שבמיטה לאיחוד המושלם שלהם. באחת הפעמים שהם הזדיינו באושר עילאי על המיטה, הוא ציווה עלי לעמוד למראשותיה עם פרחים וורודים בפי, כמו אגרטל אנושי, וכך נאלצתי לצפות בהתעלסותם במשך שעה ויותר – בעמידת סיסי מושפלת ופרחים בפה. אני מעדיף את ההשפלה הזו על מה שאדון ליאור עשה לי לפני מספר שבועות – אחרי שהם גמרו בפעם השנייה, הוא החליט שהוא צריך להשתין, ומכיוון שהיה קר מאד באותו ערב, רונית הציעה לו בחיוך להיות יצירתי עם השפחה שלה. . . לא לקח לו המון זמן להבין – הוא התיישב בקצה המיטה וסימן לי לבוא בזחילה. זחלתי לרגליו במהירות והוא סימן לי באצבעו על הזין שלו. למרות שבסתר ליבי קיוויתי שהוא רוצה רק מציצה כדי שיוכל לשוב ולזיין את אשתי (לכמה פתטי הפכתי. . .), ידעתי שהפעם אני יורד נמוך עוד יותר מתמיד, וללא חזרה. הורדתי בחיל ורעדה את תחתוניו וכמו תמיד הצמדתי את פי בצורה הדוקה לזין הלח והמגעיל שלו. הוא תפס את שערותיי בחוזקה בידיו החזקות והצמיד אותי בכוח בין ירכיו, ועוד הספקתי לשמוע את רונית צוחקת "אני פשוט לא מאמינה!", לפני שהרגשתי איך הוא מתחיל להשתין לי בתוך הפה. הזרם הדוחה והחם התגבר ונאלצתי לבלוע במהירות את השתן שלו כדי שלא ישפך מפי. הוא השתין לתוכי בכיף ויכולתי לדמיין את חיוכו הנעלה. הפכתי באחת להיות האסלה של אדון ליאור, וכשליקקתי בסוף ההשתנה את הזין שלו ידעתי שאין דרך חזרה. רונית אישרה את זה כשאמרה, בעודה אוחזת את שפתיו בחוזקה בשפתיה ומנשקת אותו בעוצמה שלא ראיתי כמוה לפני כן: "סיסי, את הפה המסריח שלך, פה של משתנה, אני לא רוצה על פי לעולם! מעכשיו אתה מנשק לי רק את התחת והנעליים. . . וגם זה אחרי שתשטוף את פיך בסבון. . ." היא צחקה בבוז והמשיכה לנשק את מאהבה בהתלהבות. זחלתי במבט מושפל לחדר הכביסה – חדר מגוריי, ושטפתי את פי כמו שציוותה רונית. ידעתי שאני צריך לחזור כדי לשרת אותם בזמן שהם עושים את זה בפעם השלישית באותו הערב.
המשכתי בעבודות הבית במהירות כדי להיות מוכן לשרת את אשתי כשהיא חוזרת מהעבודה התובענית שלה, ולא שכחתי להכין את חדר השינה שלה לליל האהבה הצפוי לה – סדיני הסאטן בצבע הבורדו, פרחים בכל פינה והוורד שעל המיטה, תיק התענוגות המלא בדילדואים ובאביזרים אחרים ליד המיטה, ו"סט הזיונים" שקניתי לה (כך היא מכנה את סט התחתונים והחזייה בבורדו עם הגרביונים השחורים-שקופים השסועים ומעליהם חלוק התחרה החצי-שקוף שאדון ליאור אוהב כל כך לקרוע מעליה).
כשרונית חזרה הביתה בחמש בערב, היא מצאה אותי כהרגלה כורע ברך עם הראש על השטיח ליד דלת הכניסה לבית. כהרגלה, היא גם הושיטה את קצה המגף שלה אל מתחת לפי כדי שאנשק אותו נשיקה מעריצה אחת (רונית: לא בא לי שתרטיב לי את הנעליים ברוק שלך. . .), השליכה על גבי בנון-שלנטיות מלכותית את הז'קט שלה כדי שאתלהו, והתיישבה כנסיכה על הספה כדי שאזחל אליה, אסיר בהכנעה מרובה את מגפיה ואנעיל על כפות רגליה האצילות, הגרובות בגרביונים, את נעלי הבית הוורודים שלה (רונית: ממש כמו כלב שמביא לבעליו את נעלי הבית. . .). אני כל כך אוהב את הטקסים הקטנים היומיומיים האלה – אין למשרת-בית סיסי פרס גדול יותר מלקבל כך, בהכנעה ובסגידה, את פניה של אשת הקריירה המצליחה, אשתו, בסוף יום עבודתה, כשהבית, ביתה, נקי ומצוחצח, האמבטיה שלה חמה ומהבילה וארוחתה מחכה בתנור, מוכנה להגשה. לרונית כבר קשה לדמיין חיים אחרים. הקוץ שבאליה הן אמירותיה התכופות יותר ויותר בזמן האחרון על כך שכמה יהיה נפלא שגם אדון ליאור יגיע איתה יום יום הביתה מהעבודה לקבלת פנים כזו - האם היא באמת מתכננת להזמין אותו לגור איתה בביתנו? אין לי זמן לחשוב יותר מדי – היום רונית רוצה לזרז את תהליכי "קבלת הפנים" כי היא רוצה להיות מוכנה לאהובה כשיגיע בעוד כשעה. היא מצווה עלי לרוקן את האמבטיה המבושמת שהכנתי לה כרגיל ומסתפקת במקלחת במקומה. בעוד היא עומדת מתחת למים הזורמים, היא מדברת איתי, המשרתת האימפוטנטית שלה, על מה שצפוי לה הלילה – בעוד ידה מלטפת בחושניות את ערוותה. אני כורע ברך מולה עם המגבת הענקית שלה פרושה בידי, וצופה באין אונים חלשלושי במקדשה של גבירתי רונית המתחמם והולך לקראת פגישתה עם אדוני/מאהבה ליאור. עד לפני כחודשיים הייתי כבר נמשך בשערותיי אל בין רגליה כדי ללקק אותה טוב טוב עד לאורגזמה כהכנה לבואו, אך הוא החליט שבימים שהוא מגיע אסור לה ליהנות מאורגזמות מוקדמות כאלו, והיא מנסה חזק להתאפק, למרות שאצבעה כבר טבולה עמוק בתוכה, כחיקוי ללשוני, או לזין האמיתי שימלא אותה עוד מעט. "אני לא יכולה, פשוט לא יכולה לחכות יותר," היא אומרת לי בעיניים מצועפות, "אני רוצה אותו כל כך בין הרגליים! בוא הנה סמרטוט, בא לי לפחות להשתין לך בתוך הפה, פיצוי קטן על זה שאני לא יכולה להשתמש בלשון הפתטית שלך..." אני מניח את המגבת בעדינות וזוחל במהירות אל בין רגליה, מצמיד את פי הוורוד והפעור חזק לפיפי שלה וממתין בהכנעה עד שהיא משחררת לתוכי זרם חזק וחם של השתן המלכותי שלה. למרות ההשפלה הנוראית, אני עדיין מעדיף את המעמד הזה אלף מונים על ההשתנה של אדון ליאור לתוך פי. אני מלקק במסירות את טיפות השתן האחרונות והיא כבר דוחפת אותי הצידה בגסות. "נגב אותי מהר, משרת! אני כבר רוצה להתכונן לפגישה שלי!" אני זוחל אחריה אל מול הראי ומנגב את גופה הנכסף בעודה מתחילה להתייפות. אינכם יודעות מה נפלאה היא הרגשתו של משרת אימפוטנטי כמוני כשהוא מנגב את רגליה הארוכות, את ישבנה האלוהי והרך-קשה, את שדיה הזקורים והגדולים, את בטנה השטוחה והקשה, את המשולש המקדשי שבין ירכיה – המגבת הרכה במיוחד חולפת על פני כל מילימטר בגוף האצילי הזה שזה לי המגע היחיד האפשרי עימו – מגע המשרתת הסריסית בגוף גבירתה. אני ממהר לזחול אחריה בחזרה לחדר השינה כדי להכין אותה ליציאה הערב.
גרביון הגוף השחור והאטום עם השסע במרכז ערוותה הוא הבגד שלה להערב. פשוט כך, אין לה צורך באף אביזר נוסף מלבד מעיל קטיפה שחור-אפור ארוך עד הרצפה, ומגפי ברך מבריקות. חצאית מיני שחורה קטנה מלייקרה היא כל מה שצריך להגינות הציבורית, וגם היא תתעופף לה במהירות כשהם יהיו לבדם. לאחר שהעליתי אותו בעדינות שפחתית-נשית על גופה, אני על ברכיי לרגליה, מיישר את השסע כך שיהיה בדיוק, אבל בדיוק, מול מקדשה ("אני רוצה אותו מחליק לתוכי כל כך מהר וחלק! שמעת סמרטוט?") ובזמן שהיא מפנה אלי את התחת האצילי שלה כדי להתאפר מול הראי אני עושה את המוטל עלי בשתיקה – מצחצח בפעם האלף היום את מגפיה. גרביון הגוף השחור מסמן את גופה בצורה כה מושלמת, עוטה אותה בשחור אצילי כרוזנת בבודואר שלה, וחור התחת הוורוד שלה כאילו קורץ לי במרכז – נשק אותי, הערץ אותי כי רק לזה אתה ראוי... אני מצמיד בהכנעה רבה נשיקה המגלמת את כל כניעותי לחור התחת הזה, שהוא השולט בעולמי, והיא מצמידה את ישבנה אחורה לפי במין הסכמה שקטה להגדרת מצבי ודרגתי. לאחר שהיא מוכנה, וממש לפני הצלצול הנכסף עבורה (והמפחיד עבורי) בדלת, אני נשכב על הרצפה כהדום לרגליה בזמן שהיא מרפרפת בשלט-רחוק בטלוויזיה, וממתין לבעיטה שתשלח אותי אל הדלת, להכניס את אהובה של אשתי לביתה.
לפני 16 שנים. 25 במאי 2008 בשעה 12:48