לפני 16 שנים. 28 במאי 2008 בשעה 12:42
אני לא אוהב גברים, לא מינית ולא ברוב ההקשרים האחרים - אין לי שפה משותפת עם הגבר הממוצע, הסטריאוטיפי, ותמיד חלמתי על חבר אמת שלא יהיה ממוצע כלל. ואפילו זכיתי לאחד כזה. כיום, הגבר היחיד שהייתי רוצה כחבר הוא מן הסתם סיסי כמוני...
אז כשאני כותב בסיפור להלן על האדון, ה-Bull, שאני משתעבד אליו, אין לו פנים, אין לו זהות, ובעצם הוא מין משלים הכרחי לסיפור הקוקולדינג הזה. יש לו זין, זה ברור, וזה מה שאין לי, אז זה, העובדה שהוא מה שאני לא, הוא הבסיס ליחסי הכוח בינינו.
והעיקר, אין לו כל קיום לולא אשתי - כל מה שאני אאלץ לעשות ביחס לגבר יהיה רק במצוות אשתי, וזה בעצם חלק חשוב בפנטזיה - להיות נאלץ לשרת גבר, למרות סלידתי הרבה מכך... ושוב, במציאות לא בטוח עד כמה זה יעבוד.
סיסי נטול-מאצ'ו
