לפני 15 שנים. 13 במרץ 2009 בשעה 13:19
כמה נפלא להיות מסוגל לכרוע לרגלי אשתי-גבירתי הנפלאה והיפה ולנשק את רגליה ואת נעליה לעיני כל העולם...
לדעת גם שאת הגרביונים אני הוא שקניתי ואת הנעליים אני הוא שהברקתי...
לא לשמוע כלל את ה'מוסיקה' האיומה ולהתרכז רק במשימת ההערצה שלפניי...