אחרי 48 שעות, העובדה שזה קרה מתחילה לשקוע. ואני מתחילה להסתגל למחשבה שזה באמת קרה !!
הייתי איתו וחזרתי. באמת זו היתה אני ?
הכל היה כפי שדמיינתי, חזק עוצמתי וגברי. חוויה שכל אישה צריכה לפרגן לעצמה (וכמובן הסיסי שלרגליה), כדי להעצים את הנשיות.
(בעצם לא דמיינתי כלום, כדי לא להתאכזב.)
עברתי חוויה חזקה ומטלטלת. וזה כל מה שאני מוכנה לכתוב בנושא זה.
חזרתי לזרועותיו ה"וורודות" והרכות של סיסי, אשר חיכה לי באהבה. והרגשתי שחזרתי הביתה.
עד כה דבר הגבירה!
ואכן, זרועותיי הוורודות עדיין מתרגשות מגודל האירוע... כל מגע בגופה של הגבירה האהובה שלי, כל מבט בה כשהיא זוהרת ומרצדת, מזכירים לי את מגעו של הגבר ההוא, את המבטים שהוא נעץ ביופיה ואת העובדה שהגשמתה של הפנטזיה החזקה הזו חיזקה אותנו ועשתה לנו טוב, הראתה לנו שאנחנו בדרך הנכונה. אכן, טוב לה להיות עם הגבר האמיתי, אך טוב לה לחזור לזוגיות עם הסיסי שלה – איזה איזון מרתק!
כל קוראת נשית של הבלוג תוכל להבין את ההבדל בין מגע עדין של שפתיים סיסיות מרפרפות לבין נשיקה עמוקה ייצרית ותשוקתית; בין ליטוף רך וענוג לבין מגע גברי חזק ובוטח בעצמו; בין בקשת רשות מתחננת לגעת לבין לקיחת יוזמה כי כך צריך להיות בין גבר לאשה; בין מגע מלא הערצה אך חלוש ומאד סיסי לבין הדבר האמיתי.
אשתי הבינה את זה ועכשיו הכול ברור הרבה יותר. תמיד סיפרתי לה על הפנטזיה הסיסית האולטימטיבית: החזיקי לך סיסי בבית ותיהני לפעמים מגבר אמיתי בחוץ. עכשיו היא מבינה.
אני שמח בחלקי, כי הוא עצום ונהדר, ולמרות חששותיי אני יודע שאנחנו רק מתחזקים מכל זאת.
לפני 15 שנים. 9 במאי 2009 בשעה 18:29
