יש אנשים שמסוגלים לזכור פרצוף שראו פעם אחת, גם לאחר שנים רבות, ומיד לקשר מי הוא מה שמו ומהיכן הם מכירים אותו. תמיד קינאתי באנשים כאלה. אני, לעומתם, על פי רוב שוכח שמות. לפעמים גם פרצופים, ולא אחת קרה לי שנתקלתי באנשים מוכרים ולא הצלחתי לזכור אם אני באמת מכיר אותם ומאיפה.
אבל דבר אחד אני לא שוכח - נעליים. אישה שנועלת נעליים סקסיות אני זוכר. כלומר, כל עוד אפגוש אותה נועלת את אותן נעליים.
לפני כמה ימים עברה מולי אשה בשעה שעמדתי ושוחחתי עם מישהו על משהו, ולא יכולתי להתעלם מהנעליים הסקסיות שנעלה. ליתר דיוק, סנדלי מגף שחורים שחלקם התחתון פתוח, גם באיזור האצבעות וגם לאורך הסוליה, כך שאצבעות רגליה המרוחות בלק טבעי עדין בצבצו להן החוצה וטפח נפלא מכף רגלה נחשף באופן שעורר בי רצון לרדת על ברכיי, להצמיד את פניי לרגליה ולנשקן, ולקוות שאולי היא תרשה לי להחליק את לשוני לאורך האזור הקסום שבין כף הרגל שלה לסוליה. דמיינתי את הריח שודאי אריח כשאפי צמוד אל סנדליה, את התחושה הנעימה שתשתלט עליי כמו בכל פעם שאני נמצא תחת רגליה של אישה יפהפיה, את הדרך שבה היא תתמוגג מעליי כשחיוך ממזרי מרוח על שפתיה ורגלה האחת דורכת על ראשי ומועכת אותו כנגד רגלה השניה...
בעוד מחשבותי עפות כך בסגנון חפשי ומבטי נתקע על כפות רגליה באופן בלתי נשלט, הן נעו מולי בהילוך איטי ובראשי הכל עצר מלכת. המלמולים חסרי הפשר של זה שדיבר אליי, בלי לשים לב שכבר מזמן איני איתו, הלכו ודעכו עד שהתחלפו בקול נשי ענוג, שנדמה היה כאילו הגיע מהשמים.
'מה שלומך?', הרמתי את הראש בהפתעה ועיניי פגשו את עיניה. חיוכה ושפת הגוף שלה אמרו ללא ספק שאנחנו מכירים אך לתדהמתי לא היה לי מושג מאיפה. חייכתי חזרה במבוכה, ולפני שהספקתי להתעשת ולהגיב היא המשיכה בדרכה ונעלמה.
כנראה שזו הפעם הראשונה שראיתי אותה בנעליים הללו אך בדבר אחד אין לי ספק, כשאראה אותה שוב אזכור.