אורגת מילים

אני כותבת לעצמי.
כי זה משהו שאני צריכה לכתוב.
אני יודעת שזה פחות חשוב בעינייך, לי זה חשוב.

אתמול בלילה נכנסתי למיטה.
שכבתי על הבטן, כמו שאני אוהבת.
דמיינתי את היד שלך סוגרת לי על הכוס.
כמו צדפה הנושקת קצה אל קצה.
היד שלך היתה שם...
דמיינתי אותך מחזיק אחיזת בעלות
ואומר לי "זה שלי"
ואני ידעתי שזה נכון.
זה שלך.
ושמעתי אותך קורא לי זונה
ונזכרתי בזיון האחרון שלנו.
וגמרתי פעם אחת.

ואז נרדמתי.
שלווה.

הגמירה הזאת שלך.

זה כשאתה גומר לי בפה.


תודה
}{

החלטתי לכתוב יומן גמירות.
לתעד את הפעמים שאני גומרת בלעדייך.
באוננות, כמובן 😄

היום, כמה זמן אחרי שהזדיינו, כשאתה לקחת לידך את ספר התנ"ך לקרוא שוב את דברי בן דוד, חשבתי על זה.
חשבתי על כמה נפלא אתה ונדיר.
איש נדיר ומיוחד.
וחשבתי על כמה הייתי רוצה שתהיה לך שליטה מלאה על חיי.
יש לך.
אתה יודע שכלום לא קורה אצלי ללא ידיעתך
ועדיין...
הנה עכשיו אני נכנסת למיטה, והולכת לאונן במחשבות עלייך ולגמור,
ואתה לא תדע, רק אם ייצא לנו לשוחח על זה ואספר לך.

וזה חסר לי.
חסרה לי השליטה שלך על הגמירות שלי.
כמו פעם, כשהייתי צריכה לבקש את רשותך לאונן בלילות כשאנחנו לא ביחד.
אני אוהבת את זה.
אוהבת את המחשבה שכל הגמירות שלי עוברות דרכך.

חשבתי לתעד כאן.
לא יודעת למה 😄

יומני גמירות כלבה.

עכשיו אני אכנס למיטה
ואדמיין את היד הגדולה שלך מונחת לי על הכוס
ואדמיין את חום ידך
ואגמור במחשבה עלייך על הזיונים שלנו.

אני מאושרת רק מעצם המחשבה שאתה האדון שלי.
האלוהים שלי.
אני עובדת אותך.

זהו?
אני כבר לא זהובה?

גמר מהר הכלוב, גמר מהר...
:))

משעשעים למדי כל אותם מאסטרים דמיקולו המזדחלים על גחונם במטרה למצוא לעצמם כלבלבה נאמנה וכנועה.
למה מזדחלים? כי ישנה התרפסות בפנייתם.

אך כמו לא די בזאת.
יש גם משהו משעשע בעובדה שהם לא יודעים לשמור ולכבד גבולות של אחרים המוצבים נגד עיניהם, בשעה שהם מנסים "לגייס" נשלטת.
אח"כ הם מנסים ללקק את האגו הפגוע שלהם בהטלת האשמה על מי שלא נעתרה לחיזוריהם המגוחכים, ע"י כתיבת מסרים בנוסח- זה לא אני, זו את.
מצחיק, אמרתי?

אם אתם מחפשים לעצמכם כלבה ראויה
תהיו אתם אדונים ראויים.

בלי מילים:
"לכי"
"בואי"
"תסתובבי"

אני מתרגמת את מבטיך למעשים.

"כלבה טובה" אומרות לי עיניך.

את השם שלך אחרוט על גופי
כמצהירה על היותי שייכת לך.

ובכל פעם כשתזיין אותי מאחור
והשיער יוסט
תראה
ותדע
אני
שלך.

אתמול בלילה לפני שהזדיינו חשבתי מחשבות טובות.
זה היה כשעינגתי אותך כמו שאתה אוהב.
ישבתי סמוכה לכפות רגלייך ועיסיתי אותן.
ככה רצית.
ואני אוהבת, אותך, את ההזדמנות...
פתאום שאלת אותי אם טוב לי.
כן, אני חושבת מחשבות טובות, עניתי לך.
וחשבתי...
חשבתי שאני קצת מתגעגעת לימים בהם רצית אותי לרגלייך.
חשבתי שאני קצת מתגעגעת לימים בהם נתת לי לנשק את כפות רגלייך.
לפעמים בא לי לחזור לשם. ארצה. לכרוע בהכנעה.
ולעשות את זה באהבה רבה.
לפעמים ממש בא לי.

זו מחשבה טובה, לא?
לרצות לשמש את מי שאוהבים.

😄

הוא היכה אותה. בעצם, אולי אני צריכה לכתוב שהוא הצליף בה, סישן אותה, אבל כמתבוננת מהצד, זה היה נראה לי כמו מכות.
הוא פשוט הכה בה. שוט ראשון שני שלישי נשלפו מהתיק. קרופ כזה מחבט אחר. הוא כמעט ולא עצר.
בכל הכוח, בכל הרוע.
הכה אותה.
היא התפתלה על הצלב
צעקה מכאב.

כלבות אמורות לזעוק בסשנים?

האחרים שניצבו מסביבם, התבוננו במעשה בשיויון נפש.
הוא המשיך בשלו.
לא עצר לשאול לשלומה
לא ליטף את הישבן הכואב
לא לחש לה מילות עידוד
לא אמר שהוא אוהב
לא הניח לה
הכה והכה והכה והכה
לא היה שום חן בסשן הזה.

גילוי נאות:יש לי קושי עם סשנים פומביים.
בעיניי, סשן הוא מעשה אינטימי בין אדון לכלבה.
רגע עמוק של ביחד.

אבל עזבו אותי. סשן לפני קהל צופים לא אמור להיות סוג של שואו?
מגוון, אסטתי, מעניין.
להכות ולהכות ולהכות זה סשן זה?

אני לא מבינה. אפשר הסבר?

על מי שאתה.