הוא היכה אותה. בעצם, אולי אני צריכה לכתוב שהוא הצליף בה, סישן אותה, אבל כמתבוננת מהצד, זה היה נראה לי כמו מכות.
הוא פשוט הכה בה. שוט ראשון שני שלישי נשלפו מהתיק. קרופ כזה מחבט אחר. הוא כמעט ולא עצר.
בכל הכוח, בכל הרוע.
הכה אותה.
היא התפתלה על הצלב
צעקה מכאב.
כלבות אמורות לזעוק בסשנים?
האחרים שניצבו מסביבם, התבוננו במעשה בשיויון נפש.
הוא המשיך בשלו.
לא עצר לשאול לשלומה
לא ליטף את הישבן הכואב
לא לחש לה מילות עידוד
לא אמר שהוא אוהב
לא הניח לה
הכה והכה והכה והכה
לא היה שום חן בסשן הזה.
גילוי נאות:יש לי קושי עם סשנים פומביים.
בעיניי, סשן הוא מעשה אינטימי בין אדון לכלבה.
רגע עמוק של ביחד.
אבל עזבו אותי. סשן לפני קהל צופים לא אמור להיות סוג של שואו?
מגוון, אסטתי, מעניין.
להכות ולהכות ולהכות זה סשן זה?
אני לא מבינה. אפשר הסבר?
לפני 15 שנים. 17 ביוני 2009 בשעה 11:52