אורגת מילים

הגוף יכול לשאת את מעמסת הכאב. את ההצלפות, את המכות, את הנשיכות, הסטירות, הצביטות.
הוא יכול לשאת אותם כי הנפש נוטה לזלזל בחשיבותו. הנפש רואה בגוף ככלי שלה. הגוף הוא המשרת של הנפש.
לפעמים הנפש היא אדון מרושע, והיא מביאה את הגוף עד כדי השחתה.
לפעמים היא חסה על הגוף. עוצרת את עצמה. מציבה לעצמה גבולות.
אבל אפשר להכאיב לגוף.
הנפש יודעת לשמור על עצמה.
היא חזקה. הגוף שומר עליה.
אבל לפעמים יש והכאב חוצה את גבולות הגוף או שאולי בעצם מדובר בכאב מתוחכם יותר, שהגוף עוד לא המציא חיסון נגדו.
איך זה שהמילים שלך פוגעות יותר מהמכות?
איך זה שאני לא יכולה לעמוד מול המילים שלך?
באותה הקלות בה את מרומם את נפשי כך אתה מטיח אותה ארצה. באותה העוצמה.

ואתה יודע שזה כך.

אחרי הסמס מהבוקר חיכיתי לראות את המייל.
פחדתי.
פחדתי ממה שיכול להיכתב בו אחרי שאיכזבתי אותך הבוקר.
פחדתי לקרוא מילים כועסות.
פחדתי למצוא שנאה בין השורות.
פחדתי.
מייל טכני לחלוטין. למה פחדתי כל כך? מה הטריד אותי?
אני יראה מהכעס שלך.
בימים האחרונים חשבתי הרבה למה זה כך. אני חושבת שזה בגלל שאני מרגישה שעברנו כל כך הרבה, ואיכשהו זה לא מספיק.
אני לא מספקת אותך.
וכל נקודה כזאת בזמן, של מילים מנחיתות ומצליפות, מזכירה לי את זה.
אני לא מספיק טובה.
ולא משנה כמה אתאמץ בסוף אני אשאיר אצלך רק את הציניות המרושעת, את ההתייסרות, את הבילבול ואת כל מה שרע אצלי.
ואני לא רק רעה.
ואני יודעת שאתה יודע את זה.
אני גם יודעת שאתה אוהב אותי.
קשה לי אצלי- להילחם כל הזמן על המקום שלי אצלך.
קשה לי לעצור את עצמי מלהתרסק אחרי כל פעם שאתה מטיח בי דבר זה או אחר. אני נדרשת למצוא בתוכי הרבה אנרגיה, ולא תמיד יש.
אז לא להגיד את הכל? אתה בטח שואל
או תוהה, קרוב לוודאי, כמה באמת אני יכולה להכיל אותך. ונזכר, אולי, שזה חלק מהעניין, ושפעם אמרתי לך תוציא את העצבים שלך עליי, כי אני לשרותך גם בזה.
האמת היא שאני לא מבקשת שתפסיק, אבל רוצה שתדע.
רוצה שתדע מה המשמעות של המילים שלך אצלי, ושתזכור מהו המקום שלך אצלי, ושתבין מה עובר עליי, בקצה השני של הכעס שלך.
אתה אומר שאני מוותרת מהר מדי, מרימה ידיים לעיתים קרובות מדי.
אז מה שאני עושה כאן עכשיו זה לא לוותר על עצמי. אני נלחמת על עצמי עכשיו - לפנייך - כדי לשחרר את הכאב, שאני לא עומדת בפניו.
אני טובה
ואני מועילה
ואני אוהבת
ואני מעריצה
ואני עוזרת
ואני משענת
ואני מקשיבה
ואני מחבקת
ואני יפה
ואני חכמה
ואני מלאת עוצמה
ואני נעימה
ואני שירותית
ואני אישה
ואני נהדרת

ואני נותנת את כל מה שיש בי, ועוד קצת. אולי זה לא הרבה, אבל זה מה שיש, ואתה ידעת את זה מההתחלה.

הנה אמרתי, בקול רם אמרתי.
להזכיר לעצמי בעיקר. כי כבר התחלתי לשכוח.

האהבה שלי אלייך היא לא מובנת מאליה
היא נפלאה
והיא טובה, לא רק לי, גם לך.
אני טועה?

אני אוהבת אותך.

כי כלום לא באמת משנה. מלבד השורה התחתונה - אני אוהבת אותך.

שבוע טוב}{

תשתמש בי כמו בחפץ למילוי תאוותייך.
אני שלך.
וזה הכי פשוט שיש.
שלך.
יש עונג, שאני לא בטוחה שאני יכולה להעביר במילים,
כשאתה משתמש בגוף שלי לצורך עינוגך.
זוכר שכשרק התחלנו, היית מכסה לי את הראש בכרית, מעלים אותי,
הופך אותי לחור בלבד, חור כמו של כל אשה אחרת? אהבתי את זה.
חפץ.
לפני שבועיים, כשזיינת אותי על הספה שלך, מציב אותי במנח בו אני על ברכי, ישבני למעלה, כל כולי פעורה לפנייך, ואת ראשי הצמדת לספה.
הרגשתי איך כל המהות שלי הופכת להיות כו?ס אחד. מצחיק?
התחברתי לכוס שלי. הייתי כוס. לא הייתי אני.
אני לא טובה במינוחים, אתה יודע.
אבל אני חושבת שבאותו הרגע חוויתי סוג של סאב ספייס. זה אפשרי?
בדרך כלל הסאב ספייסים שלי נקשרים לכאב, והנה כאן לעונג מזוקק.
אני משמשת אותך, עוד רגע תתרוקן לתוכי, אני לא כלום, רק כוס. כלי.
ריחפתי אז.
זה קרה לי גם אתמול בלילה כשזיינת אותי.
קיפלת אותי כמו כדור. הרגליים שלי באוויר, ושוב אני פעורה לפנייך, ואתה חודר והולם בי שוב ושוב ושוב.
עפתי.
ברגעים בהם אני מרגישה כאילו אני ממלאת את הייעוד שלי - לשמש אותך- אני מרחפת מאושר.
זה חזק יותר מכל סם.

אני שלך.
תודה שאתה בוחר להשתמש בי.

שיר הנוצות

ביצוע: רונה קינן
מילים ולחן: רונה קינן



אני רוצה להיות כרית נוצות
שתספוג ת'כדור במקומך
קוביה של קרח בכוס שלך
בחמסין הנוראי
החוט שיתפור את הסנטר שלך
אם חס וחלילה תיפול
מגבים זקופים לעיניים שלך
אם פתאום תרצה לבכות

גוף חימום גוף חם חום גוף תום לב
סדינים נקיים וילונות לבנים
אור עששית תחתית של כוס תה
קלידי פסנתר שתמיד מתמסרים
קורות העץ שמחזיקות את הבית שלך
מפרקים בריאים לברכיים שלך
מענה אנושי לבעיות שלך
דפים חלקים לנסיונות שלך

אדנית רחבה לפטוניות שלך
קליפות תפוזים לשבילים שלך
קרש קפיצה החוצה מכאן
קפאין וסיגריות בלילה לבן
אמצעי התחבורה שלך הנפש שלך
מחוץ לעצמה, ובחזרה

הליצן ביום ההולדת שלך
הקברן שיקבור את הסוד שלך
הקול בצד השני של הקו
שתמיד יגיד לך כן
אורות ערפל בלילה ארוך
שכמעט ונגמר באסון
משהו מתוק צלול ועמוק
משהו נעים כמו לישון

אני רוצה להיות כרית נוצות

********

ככה בדיוק.
תשתמש בי כרצונך,
לתועלתך.
כזו היא האהבה שלי אלייך.

כשבנקודה הכי מעורטלת בחיים, מרגישים הכי עטופים.


קרה לכם?

מה בין זיוני קיץ לזיוני חורף?
לכאורה כלום.
הגוף אותו הגוף
התשוקה אותה תשוקה
הזין אותו זין (ועוד איזה זין....)
ובכל זאת...

חורף הוא זמן ההתחפרות.
מזדיינים במרחב המיטה,
מול התנור,
בעומק הפוך
גוף מתחכך בגוף
עד שאדים מכסים את חלון חדר השינה.
צמידות מחממת.
קרבה מוחצת.
אי של חום.

ובקיץ?
אתה בועל אותי על פני כל הדירה
על רצפת המטבח
על מסעד הספה
על השידה בחדר
על המיטה
על השיש
על הקירות
על המרפסת הפונה לרחוב
נוטפי זיעה
מיוחמים
בתנועות רחבות
זין חודר לגוף ותובע מקומו.


גלגל שנה סוער ופרטי משלנו.

חזק יותר מההצלפות
חזק יותר מהסטירות
חזק יותר מהנשיכות
חזק יותר מהצביטות
חזק יותר ממשיכות השיער

חזק יותר מהכל
זה המבט שלך לתוכי

כי סערת עלי, לנצח אנגנך
שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!
תשוקתי אלייך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!

לספרים רק את החטא והשופטת.
פתאומית לעד, עיני בך הלומות,
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל,
תאלמי אותי לאלומות.

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת.
לבדי אהיה בארצותייך הלך.
תפילתי דבר איננה מבקשת,
תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!

עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים,
אלוהי ציווני שאת לעוללייך,
מעוניי הרב שקדים וצימוקים.

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעייפו לרוץ,
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.

שם לוהט ירח כנשיקת טבחת,
שם רקיע לח את שיעולו מרעים,
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה וארים.

ואני יודע כי לקול התוף,
בערי מסחר חרשות וכואבות,
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
את חיוכנו זה מבין המרכבות.


(נתן אלתרמן)

בחיים הקודמים שלי לא ידעתי כמה אוראלית אני.
הפסד של מי?
אני עדיין מופתעת מעוצמת התאוה והמשיכה שאני חשה כשאני מכניסה את הזין שלך לפה שלי.
עדיין מופתעת מהריגוש העצום המציף אותי כשאני מלקקת לך את התחת.
זה מטריף אותי.
עינוגך האוראלי מעביר אותי על דעתי

איך לא ידעתי את זה בעבר על עצמי?
איך לא הגעתי לאותם המקומות שאליהם אני מגיעה היום?

אני לא משווה. הוא לא מגיע לקצה הציפורן בזרת של רגלך (האצבע שאני אוהבת לנשק)
ועדיין- איפה הייתי אני? זה תלוי רק במי שעומד מולנו? מה החלק שלי בעניין?

אלוהים...
זה מסע מרתק בדרך להכיר את עצמי
אני אוהבת אותך גם על זה.

פעם אמרתי לך, שללקק אותך זה הצ'ופר שלי,
ככה אני מרגישה, שעשיתי משהו טוב וזה הפרס.
אז תודה, על כל הפרסים האחרונים.

נפלה בידי זכות גדולה
לשרת אותך.
לשמש אותך.

כמה עונג יש במחשבה שאתה נוהג בי כרצונך.

להגיש לך
להכין לך
להביא לך
ללטף אותך
לפשק בשבילך

כל אשר תחפוץ

אני כאן.