טקסטולוגיה

נראה לי שעדיף את זה מאשר עשרה דיבריא. איכשהו מרגיש לי שאף אחת מאלו רלוונטית השנה או בכלל. חוץ מלֹא תִרְצָח פחות או יותר.
פתאום חשבתי שהשנה הזאת היא שנת העשר. שלנו. משמעותית. מורכבת. התחילה בעוצמה רבה, סערה גדולה, שבר עצום. במידה רבה היא עדיין כך גם אם אני לא עושה יחסי-ציבור לתחושות. התחילה עם מתנה שלא בחרתי לקבל אך בחרתי להחזיר. לקבל זיכוי ולפרוט אותו לדברים אחרים.
כמיטב מסורת המתנות אותה אני זוכרת – בעיקר שלך – ארצה השנה לתת עשר מתנות לך ולי.
את המתנה הראשונה שלי אלייך [או שאולי זו כבר השנייה ?? אצטרך לחשוב על זה קצת] כבר קניתי ונתתי. שחור כזה, דק, חלק, שאתה יכול לסדר כמו שבא לך, מלא אפשרויות, כזה שרצית.
המתנה הבאה כבר נקבעה ועל אלו שיבואו אני עומלת במרץ רב.
חלק אכין. חלק אקנה. חלק לשימושך, חלק לשנינו, חלק אולי אליי. זה הרי חלק מהלקח. מה שבטוח זה שכל אחת מהן תהיה חלק ממארג שירקם לכדי שמיכה עוטפת, בדיוק כמו החיבוק שלך.

שיר שאומנם במשמעות אחרת אבל הוא עדיין יפה...
And if you ever make it to ten, you won't make it again