טקסטולוגיה

ב-50 לא כתבתי. לא התבהרו המילים

ב-11 לא כתבתי. לא התחדדו הצלילים

ואחרי החגים נאספו המחשבות.

ועכשיו צריכה ניקוי ראש.

מי?

כן. לא. שחור. לבן.

אוף.

אז ככה בערך.

חשוב לחיים ובכלל, וכל כך לא פשוט ליישום ועדיין באבולוציה האישית נוגעת שם

בִּנְפֹל אֽוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּֽשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּֽךָ

מרשים איך שנכנסים למוד חופש כל כך מהר כשהמנוע בחנייה בנתב"ג עדיין חם ומשהו אחר עדיין לא יבש.

שעה??? באמת??

וממש כמו בשכבות כדור הארץ נדדנו אחד אל השני ואחד מהשני , ולוחות הלב והגוף שלנו נפגשו והתנגשו והתרחקו והתקרבו ורעדה הארץ תחתם ויצרו להם נופים משלהם וחשפו לנו את אוצרות הטבע שלנו, את האש, האדמה, המים והאוויר .כל אלו שלנו ומרכיבים את האהבה שהיא אוצר הטבע הפרטי שלנו. 
רק שבמקום מיליוני השנים שלוקח בטבע לבנות שכבות יציבות, לוחות הלב והגוף התחילו לנוע אצלנו (רק) לפני 10 שנים ביום כיפור ומאז היום הזה סימלי עוד יותר.

מרימה כוסית בשבילך, אהוב שלי על מה שאתה בשבילי 
מרימה כוסית בשבילי כי אני לא מוותרת עליי, וכי בכל זאת יומולדת
מרימה כוסית בשבילנו  בשביל כל פעימות הלב ותנועות לוחות הגוף שיבואו

-------------------
ברוח יום כיפור של חשבון נפש ושל יישוב חשבונות ישנים בין אדם לחברו, בשלום ופיוס, אני מתחילה שנה חדשה נקייה מטינה ונקייה בכלל. מוחקת חשבונות ישנים.

והמילים נזרקות מפה לשם.

ואחרי שהן שם כבר אי אפשר לאחסן אותן חזרה.

אני כן.

מאוד.

מבינה.

אוהבת.

פעמיים עשינו את הסיבוב הזה ירושלים - סינגפור. אותו תאריך קלנדרי, כמה חודשים הפרש. כמה כל סיבוב שונה מהאחר. כמה.

כאילו היו שני זוגות גלגלים שמורכבים על כלי רכב שונה. כזה שנוסע בכיוון אחר. במהירות שונה.

הגיר לא חורק.

מספר הנוסעים שונה.

הורדנו טרמפיסטים.  אחרים נבחרו במשותף להצטרף למסע.

חפצים מיותרים שהיו בבגז' והכבידו על מהירות הנסיעה פונו.

פתחנו חלונות לאוורר את המועקה גדולת הגוף שישבה על הספסל מאחור ונכנסו במקומה חום נעים ואוויר טרי.

לירושלים של פעם לקח הרכב רק את שנינו. אבל לא היינו שם לבד. כן, בקושי סחב בעלייה.

לירושלים של עכשיו כל מושב פנוי נתפס אבל הלבד והאינטימי שלנו מצא לעצמו מושב נוח משלו. 

בסינגפור של פעם שאלתי מרחוק איך אתה? וענית בסדר (אבל בתכל'ס לא).

ובסינגפור של עכשיו שומעת, מרגישה, לא צריכה לשאול.

אני יודעת שאתה.

אני.

אנחנו.

בסדר.

לפעמים מקום הוא לא רק מקום

סגירת מעגל. בערך. 368 מעלות. סיבוב במעגל שכאילו הביא לאותו מקום אבל יותר.

זה התחיל במוות. לא סימבולי. מוות אמיתי של בשרי מבשרה. ששינה כל כך הרבה. שפתח את הצהר לכמה מיתות קטנות או לפחות לכמה שברים מערערי יסודות ומטלטלי עולמות לי. כאלו שהזיזו את מחוג המעלות המחוגה אחורה לזוויות שליליות.

וממש ימים לפני התחלתי אתגר חדש. והמוות הזה כאילו קרע את העתיד על האתגר הזה.

והשבוע, אחרי הסיבוב של 361...362..363...............368 מעלות מדאז, closure לאתגר המת.

מתחילה את האתגר הבא. גדול. מרתק. מצמיח. גם מפחיד במידת מה בגלל זה.

והוא יהיה בוודאי טוב ומוצלח כמו שאר האתגרים שצלחתי במהלך הסיבוב מסחרר הראש.

ועדיין.

Closure

תודה לך על תקופת הלונה פארק האחרונה.

בלעדייך, בלעדיי מה שעשית, כנראה לא הייתי מחייה את עצמי מחדש, מרחיבה ומעמיקה גבולות. הזוגיות. האהבה. האינטימיות. הסקס. התשוקה. הסערה. הרגש.

החיים.

תודה לך על רגעי הבכי וגם על רגעי הצחוק.

מגלה את עצמי מחדש.

מה שהיה אסור ומה שהיה מותר נחשף. וגם מה שהיה קבור בעבר. כמה שנאתי. כמה רציתי לפגוע חזרה. כמה רציתי לסגור ולא לפתוח.

הסדקים שיצרת כמעט הולחמו כולם מחדש.

משבר גיל ה-40. משבר גיל ה-50. ממשיכה לשאול את עצמי אם זה מעניין ?

זה בכלל הגיוני שאני אומרת לך תודה על זה?

אפשר להגיד שטוב לי.

אפשר להגיד בפה מלא שאני גם חושבת שממש מגיע לי להרגיש כך?

הכתוב מתייחס מתייחס לזכר ולנקבה כאחד/ת

שמיכת טלאים, טלואה בכל מיני חוטים, של משי, וצמר וחוטי ברזל ותיל.

חוטי שמחה, וחוטים של עצב.

חוטי אהבה, וחוטים של שנאה.

חוטי משיכה וחוטים של קירבה. וגם של הקרבה.

טלאים שנאספו ונתפרו בחוטים, חלקם כבר לא כל כך חדשים. אבל עדיין חזקים ובאיכות גבוהה.

טלאים שנצברו, בגדלים שונים, במגוון צבעים, לחלקם יש ריח כזה שמזכיר את המקום בו נאספו.

טלאים, וקשרים, וחוטים נפרמים עם הזמן. מעצמם, אבל גם אנחנו מבקשים לפרום אותם. באלו שהיו מחוברים בחוטי משי או צמר, או אהבה או... גם אם היו ישנים, הם נפרמים בשלמות כמעט, כאילו השתחררו בטבעיות. את חלקם נתפור ונחזק ואת חלקם צריך להחליף. שיתאימו לשאר השמיכה. לעונה.

אלו שחוברו בחוטי תיל או ברזל - כי נקשרו בחופזה או כי רצינו חיבור מהיר, ארעי - נפרמו חבולים. נשרו כקרעים. ניזוקו גם הטלאים שנשרו וגם הטלאים אליהם חוברו. צריך יותר עבודה כדי לתקן את החור בשמיכה.

שמיכת טלאים שהיא מחסה שמכסה,  מכסה ומגלה,  מכסה ועוטף. כשקר וכשחם. שלי.