טקסטולוגיה

עיבוד עור, עיבוד תמונה, עיבוד שבבי, עיבוד מידע – כמעט כמו אלו, ימי שני הפכו לימי העיבוד שלי.

כשמדברים על עיבוד עור של חיה מכוונים לכך שהעור של החיה לא ירקב, משנים את מבנה החלבון שבו כך שהוא לעולם לא יחזור להיות עור גולמי (כי מי רוצה להירקב?).  

כשמדברים על עיבוד של תמונה מבצעים גם כן בטכניקות שונות שינויים לשיפור התמונה, הסרות פגמים, יפוי המציאות שלא לומר יצירת אשליה לרגע.  (כי מי לא רוצה מציאות יפה יותר?)

בעיבוד שבבי לוקחים חומר גלם גדול ובעזרת כרסום, השחזה, חריטה, קדיחה ועוד מסירים חלק החומר לכדי יצירת עצמים וצורות שונות. (כי מי לא רוצה לעצב משהו כראות עיניו?)

אנחנו מעבדים גם כל מיני נתונים ומידע שנקלטים אצלנו ומשפיעים על הפירושים שלנו, התגובות שלנו, את עצמנו, את עולמנו, את הגבולות שלנו וגם של אלו מסביבנו.  (כי מי רוצה להתמודד עם הכל?)

המשותף לכל תהליכי העיבוד הוא שהם גם תהליכי איבוד. של חומר. של חָיוּת. של פגמים ואירועים. טראומות. סתם דברים שמחליטים להשיל. כי הם לא יפים. לא נעימים. לא מסתדרים לנו עם המציאות שלנו. הרצונות. הפנטזיה.

בפעם הבאה שמישהו יאמר לי שהוא איבד משהו, או שאולי אאבד בעצמי (?) אחשוב שזה בעצם חיובי.