שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

טקסטולוגיה

אחרי הרבה הרבה זמן שלא כותבת
ונטילציה לעצמי
כותבת את עצמי
כאן
לפני 6 שנים. 10 במאי 2018 בשעה 11:21

מחום קיצוני. לקור קיצוני. ולא בעונות הצפוית.

מעונה ארוכה (הערה לעצמי:ארוכה מדי) רגועה באופן קיצוני,  שבתוכה עברה איוושת רוח קטנה שכל שהספיקה זה להזיז עלים קטנים,

אבל היתה מספיקה להרחיק לוחות אדמה.

לסערת טורנאדו קיצונית שהרעידה אדמה, עצים וכל מה שבינהם.

לוחות אדמה התרחקו ועכשיו התקרבו ומסתדרים לכדי חלקים של פאזל.

כשהם מתקרבים ומתנגשים עולים ניצוצות.

החום הרב שעולה מהם מרגיש דווקא עוטף ונעים. בכלל לא שורף.

מתיך את הלוחות זה אל זו.

זה בעיקר מרגיש. וחי. ובועט. וסוער. וקרוב. ואוהב. ומחובר. ומחבק. ונוכח. ופותח. ומגיע. ועמוק. וכמה זה היה חסר. 

 

כשזה עמוק
הרוח כמו נושאת אותך למקומות זרים
כשזה עמוק
שלגים של כעס בתוכך בין רגע נמסים

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י