מספרים לי כלום בבית הזה:)
אצלי כל סשן שפחות מועצות במהירות האור ונכנסות אחת בשניה בשוטף
קצת סיפור אחכ עם לעשות אפטר קייר
מספרים לי כלום בבית הזה:)
אצלי כל סשן שפחות מועצות במהירות האור ונכנסות אחת בשניה בשוטף
קצת סיפור אחכ עם לעשות אפטר קייר
יש הרבה דברים דומים בין פולי/א מונו לבין בדסמ
בשניהם יש קהילה עם כל הטוב והפחות טוב.
שניהם לא נורמטיבים מה שעושה סכוי גבוה להכיר נשים מענינות מהרגיל אם אתה סלקטיבי.
ברגע שנכנסת לסגנון החיים סכוי גבוה שלא תחזור חזרה.
בשניהם מתממש חופש גדול להיות מי שבא לך להיות
אני רחוק מלהיות סטלן פרדס חנה. אבל לעיתים החויה מתקרבת למשהו מעבר לבנאליה. דברים בנאלים קטנים כמו ללכת בחושך בקור של 6 מעלות, לשאוף ולנשוף
אויר נקי וקר וקור חותך את הפנים , מחשבות רצות מחוץ לשבילים הרגילים חלקן מטרידות חלקן מחייכות אותי. שועל לחוץ חוזר בזריזות מהרחוב האורבני לטבע , יש נחל כמאה מטר ממני ואני מתפתה לבקר אותו לברר אם יש זרימה מכל כמויות המשקעים המטורפות , אבל לא בא לי להכנס לבוץ, תנשמות חוצות את פנסי הרחוב ודולקות במעופן השקט, ככל שההליכה נמשכת והקצב קבוע אני נכנס למצב מדיטטיבי כמו מאשין מתגבר מתרגל לקור מודע לנשימה ומה היא עושה לנשמה. ומחזיר עצמי למקום החמים .
על דייטינג
בתור אחד שרב הקשרים שלו היו של שנים רבות, אני מרגיש תייר בגלקסיית הדייטינג, זר לי, אני עדיין לא החלטתי אם אני עובד בתעשיית הדייטינג או מבלה.
זה דורש סטייט אוף מינד מסוים וגיוס אנרגיות תאום ציפיות עם עצמך. היות ואני עתיק ומאותגר טלפונים חכמים חוית המשתמש בטינדר ודומיו העלו חרס או יותר נכון חרסינות בעיקר ברגע ששלפתי את ה"לא מונו". אבל הנה כמה תובנות לטובת קהל הרוחצים בבריכת הדייטינג:
מתנה. פעם לפני כל הממי פוצי ומוצי היה ממש רוק כמעט כמו זה שיורקים על נשלטת וזה עושה לה כיווצים בדרום.
אז היה של שנות הששים השבעים ואני ישר מדלג לתישעים למתנה הזו שלדעתי בארץ לא נחשפו אליה זו להקה אוסטרלית עם משקל סגולי בינלאומי שהופעה על הקו אנגליה אוסטרליה וכמובן טורים במקומות אחרים . אבל מעבר למלודיות והויב "הבייבי אנימלס" חמושים באחת הסולניות הסקסיות כוסיות מוכשרת בטרוף , איטלקיה אסלית איך לא עם לוק ואנרגיות כאלה. ושמה באוסטרליה סוזי דימרצ'ה. אני וסוזי התחברנו מהשמעה ראשונה. ומאז אני מאוהב קשות .
מקסים של שיר מדהים
נדיר שקאבר מוסיף ערך לשיר קיים ודרוש לדעתי אומץ לא לדפוק את השיר המקורי
ו
שוה אוזן גדולה
ועל הדרך אשמח להצעות באדומות לקשר שליטה
ויזה לארץ פולי. היא לא חברה באו"ם ואין שם עצי דקל. אבל יש שם חופש והיא חברותית אלי. ועד כה המסע הזה נתן כמה תובנות מענינות. בכלל למסע ההכרויות.
מספרים- מספרים לא מענינים, ואינם פקטור בבחירת פרטנריות. לא מספר השנים הביולוגי (בהנחה שהפערים אינם מוגזמים או חוצים את החוק), המספרים מאחורי חשבון הבנק, הסנטימטרים של הגובה, הקילומטרים ממנה או מספר אזור החיוג, גם לא מספר הנעליים. כשרוצים להכיר מאפשרים ללא מיספרים.
אפילו לא מספר הIQ- סה מרבית האנשים נמצאים בממוצע וIQ לא ניתן לזייף כשהיא סתומה היא סתומה. יחד עם זה אם הנתון הזה גבוה מהממוצע אין זו ערובה לאיכות או מענה לצרכים. מצאתי אישית צורך חזק להגיע מהר למפגשי מציאות. טקסטים זה מתבקש אבל מגבל. ואז יש קול שזה גם נותן מושג מסויים למי מולך. כשאתה במציאות מול פרטנרית אתה יכול לקרא שפת גוף. מחוות, חיוכים, נמצא כי שפתיים של הצפון מספרות לא מעט : יש שפתיים חושניות ומיניות יש קפוצות ודקיקות, יש שפתיים עצובות או של רוע, יש חייכניות ורחבות. ויש שפתי ברווז שזה ז'אנר עכשוי שממש מכבה אותי ואיכשהו מעיד על העדר אוטנטיות ועיסוק בחיצוניות. ויש עיניים- עיניים חכמות ועיניים ריקות, עיניים עצובות ועיניים מתות, עיניים צוחקות, ועיניים מיניות, עיניי עגל ועיני איילה/שקד, ויש עיני אל תתעסק איתה היא לא אמינה/צרות. ושאר הויזואל זה כבר בונוס, מרפסות רגליים אצבעות דקיקות ונשיות, היקפים- כיף כיפים.
המסע שלי ליעד לא ברור שהרי אין פרטנרית אופטימלית. אבל לא אתפשר על ענין, חוסן נפשי נעימות וטוב נפש, ויכולת גבוהה להגמיש את עצמך ולאפשר קירבה מיוחלת.
אני מעביר עם עצמי מבחנים : האם בא לי עוד ממנה האם אני מרגיש איתה בנח האם הייתי חי איתה גר איתה
וכמו בכל מטרו ארץ פולי או לא. כל קשר הוא תחנה בחיים.
תבואי רכה
תבואי בלי רשימות המכולת
בלי הגישה שמישהו עובד אצלך
תבואי כי את סקרנית להכיר אותי
לחוות
קבלת קהל באדומות
סימן קריאה לשם הדרמה
קרה הדבר
שמתי נפשי
בכפית
פטפטטת האולפנים?
הנה זה