שליטה דרומית

זהו, הוא נעול.

הוא נמצא עכשיו בעבודה, המפתח אצלי.

לא יודעת למה חיכיתי כל כך הרבה זמן עד שהעזתי לנעול אותו.

אולי כי זה בא יותר ממנו. הוא סיפר לי שהפנטזיה על העברת השליטה כביכול באופן מלא אלי, מטריפה אותו. אבל משהו בזה נראה לי לא בטיחותי, אולי גם יקר מדי.

אבל עכשיו כשהוא נעול, לראות אותו חווה צביטות קטנות על העור בזמן שהוא קם מהכיסא, לדעת שהוא צריך להתיישב ולכוון היטב שהוא מטיל את מימיו, ויותר מכל לדעת שהוא לגמרי בשליטתי המלאה, פשוט עושה לי את זה.

לדעת שהוא לא יכול לגעת בעצמו, לא יכול להשתחרר מהחרמנות שלו בלי אישור ממני. מזמן לא התלהבתי ככה מהמשחקים שלנו.

בערב אני אחליט אם לשחרר אותו. מצד אחד, זה ממש כיף להחזיק אותו עוד. מצד שני, אני ממש צריכה אותו.

הדילמה...