פתאומית לעד

כְּשֶׁאַתְּ מוֹצֵאת לָךְ גֶּבֶר

הוּא יָכוֹל לַהֲפֹךְ אֶת כָּל הַחֶלְקִיקִים שֶׁבָּךְ לְשִׁירִים,

כָּל שַׂעֲרָה מִשַּׂעֲרוֹתַיִךְ לְפּוֹאֶמָה.

כְּשֶׁאַתְּ מוֹצֵאת לָךְ גֶּבֶר

הוּא יָכוֹל - כְּמוֹ שֶׁאֲנִי עָשִׂיתִי -

לִגְרֹם לָךְ לְהִתְקַלֵּחַ בְּשִׁירִים,

לְהִתְאַפֵּר בְּשִׁירִים,

לְהִסְתָּרֵק בְּשִׁירִים.

וַאֲנִי אֶתְחַנֵּן וְאַפְצִיר

שֶׁתֵּלְכִי אִתּוֹ בְּלֹא הִסּוּס,

כִּי לֹא חָשׁוּב לִי שֶׁתִּהְיִי שֶׁלִּי,

וְלֹא חָשׁוּב לִי שֶׁתִּהְיִי שֶׁלּוֹ:

חָשׁוּב לִי שֶׁתִּהְיִי שֶׁל הַשִּׁירִים

(ניזאר קבאני)

ניזאר קבאני הוא משורר סורי נפלא  שגיליתי רק לאחרונה בזכות חבר אהוב ויקר שחוגג ברגעים אלו ממש את יום ההולדת שלו.. 

חג הולדת שמח חבר מיוחד שלי,  שתמיד תהיה מוקף באהבה ובכל השירים היפים שעושים ללב שלך לחייך מבפנים 🥂♥️

"אישה היא כמו זית", אמר לי בעודו לוקח לגימה רעשנית מתוך כוס תה המרווה ששתינו יחד בלב הכרם באמצע עונת המסיק.
"זית ירוקה היא עדיין בוסר, טעם השמן מר ומודגש והכמות שאפשר להוציא מכל אחת, מועטה מאד, כך גם ילדה בת עשרים- חלקה ורעננה ללא פגמים אבל טָבּוּלָה רָאסָה, אין ייחודיות ואין כלום".
לא הפליא אותי שאברם הזקן מדבר בלשון נקבה על פרי הזית, אולי משום שהכיר כל עץ מתוך 42 העצים שלו ולכל עץ נתן שם של אישה.. "השמן המשובח ביותר הוא דווקא מהמסיק המאוחר מהזיתים הסגולות והשחורות", המשיך הזקן בהתלהבות- "מהבוגרות על העץ מקבלים שמן בהיר וצלול ללא מרירות, על גבול המתוק והכמות גדולה מאד- זרם של שמן זית טהור גם אם לא תלחץ במקום המדויק.. התמסרות. כך אישה בְּשֶׁלָהּ- כדי להפיק ממנה את הטוב ביותר, היא מוכרחה לעבור דבר או שניים בחייה, לצבור כמה קמטים וקילומטראז', שתחווה פרי בטן והתנסות בעולם הזה- רק אז תקבל שְׁלמוּת נשית ואולי זאת החוויה הגדולה ביותר שגבר יכול לשאוף בחייו, להיות והכי טוב לחיות עם אישה בשלה, אישה אמיתית".
וגבר? שאלתי את אברם, גם דומה לזית? אברם לקח עוד לגימה רעשנית מהמרווה המרה ואמר: "לא, ידידי הצעיר, גבר דומה לזין, כל הזמן ובמשך כל ימי חייו"...

^{(סיפורי_פסטיס}

^{גל גרינברג)} 

בלילות הארוכים הלבנים
עת הנפש לא תמצא מנוחתה
אני קמה מעפר אני שבה אל הכפר
כמו ילדה שחוזרת אל ביתה..

(יהורם טהרלב)

כָּל שֶׁאָדָם צָרִיךְ

שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ שְׁקֵטָה
וּצְרָכָיו מְסֻפָּקִים
שֶׁבְּרִיאוּתוֹ תְּהֵא מְאַפְשֶׁרֶת תְּנוּעָה
וּסְפִירַת נְשִׁימוֹת תַּקִּינָה
שֶׁבִּטָּחוֹן יֻנַּח כְּאוֹצָר
עַל מִפְתַּן לִבּוֹ
וְשֶׁמַּפְתֵּחַ אִישִׁיּוּתוֹ יִטָּמֵן כְּמַטְמוֹן
פַּעַם אַחַת לְפָחוֹת,
בְּיָדַיִם שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ.

^{* שרית שמיר} 

ולפעמים אני בודקת אם השארת סימנים

פותחת את הוואטצאפ ובודקת  

אם עצרת בצד הדרך להשאיר כמה מילים

ומחייכת לעצמי בכל פעם שלא מוצאת שם אף מילה,

כי מה הן המילים אם לא שתיקה, תמיד נוסעים איתן לארץ רחוקה.. 

(זילבר שלמה ואני)

כשהייתי בן חמש, אימא תמיד אמרה לי שלהיות מאושר זה המפתח לחיים.
כשהגעתי לבית הספר, שאלו אותי מה ארצה להיות כשאגדל. כתבתי: "מאושר". הם אמרו לי שלא הבנתי את המטלה. אמרתי להם שהם לא הבינו את החיים".
ג'ון לנון

ברטולד ברכט

ימים של התחברות לטבע ולכל מה שהכי טבעי לי להיות, פשוט אני. 

"ואתה היודע כל, מה אתה מבקש ? אני מבקש את שיווי המשקל.

האם אבדת אותו ? האם היה לך קודם? 

מטבע מקצועי הוא לאבדו תמיד, על מנת לזכות בו תמיד מחדש.

קוראים לזה מחול. אילו היה בי תמיד, הייתי אבוד. "

( ראי בתוך ראי, מיכאל אנדה )

ואם לא נלך לאיבוד איך נגיע?

תמונה עצמתית ויפהפיה שמצאתי ברשת ולצידה המילים החזקות: 

"כשיש בך הכל אין לך צורך בכלום, יופיה של הדרך טמון בהתגלות"