פתאומית לעד

יש פעמים שמילה בודדה ממישהו לא מוכר

יכולה לפרק בי ערימות של אופטימיות

כמו היו ערימת חציר שתקף אותה היורה

יש פעמים שמילה בודדה ממישהו לא מוכר

יכולה לשבור בי רוחות עזות של שמחה

כמו היו מגדל קלפים שנחתה עליה אותה הרוח הנושבת בעצמה

יש פעמים שלא נותרות בי עוד מילים סתומות

כדי להעלים את הכאב שמתלהט בתוך הלב.

יש פעמים בהם כל מה שאצטרך כדי להמשיך ללכת

תהיה מילה אחת בודדת,

מילה אחת 

שלך.

אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו 
זמן לכל.
ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך.

אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת,
באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק
באותן ידיים לזרוק אבנים
ובאותן ידיים לאסוף אותן,
לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה.

ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח
ולסדר ולבלבל ולאכול ולעכל
את מה שהיסטוריה ארוכה
עושה בשנים רבות מאוד.

אדם בחייו אין לו זמן. 
כשהוא מאבד הוא מחפש
כשהוא מוצא הוא שוכח,
כשהוא שוכח הוא אוהב
וכשהוא אוהב הוא מתחיל לשכוח.

ונפשו למודה,
ונפשו מקצועית מאוד
רק גופו נשאר חובב
תמיד. מנסה וטועה
לא לומד ומתבלבל
שיכור ועיוור בתענוגותיו ובמכאוביו.

מות תאנים ימות בסתיו
מצומק ומלא עצמו ומתוק,
העלים מתיבשים על האדמה, 
והענפים הערומים כבר מצביעים
אל המקום שבו זמן לכל.

יהודה עמיחי

"גבר קופץ מאישה אחת לאחרת,
מאהבת חדשה בכל פעם,
אנשים חושבים שהוא מאהב גדול,
הוא לא מאהב בכלל.

הוא נמנע,
הוא מנסה להימנע מכל מעורבות עמוקה
בגלל שעם מעורבות עמוקה
צריך גם להתמודד עם בעיות,
וצריך לעבור דרך כאב עמוק,
אז הוא בוחר לשחק על בטוח,
הוא בוחר לעולם לא ליצור חיבור
עמוק עם אף אחת.

אם אתה צולל עמוק מדי,
יתכן ולא תוכל לחזור בחזרה בקלות.
ואם אתה מעמיק אל מישהי,
אז מישהי גם מעמיקה בחזרה אלייך,
זה תמיד אחד ביחס לשניה.

אם אני צולל עמוק אלייך,
הדרך היחידה היא לאפשר לך
לצלול עמוק לתוכי.
זה נתינה וקבלה, זה שיתוף.

ואז דברים יכולים להיות מסובכים יותר מדי,
ויהיה קשה לברוח והכאב יהיה יותר מדי.

אז אנשים לומדים לשחק על בטוח:
רק לתת לפני השטח להיפגש -
רומן של פגע וברח
לפני שתופסים אותך - תברח.

זה מה שקורה בעולם המודרני.
אנשים הפכו לכל כך ילדותיים,
הם מאבדים את כל הבגרות.

בגרות באה רק כאשר אתה מוכן להתמודד
עם הכאב העמוק שבך,
בגרות מגיעה רק כאשר אתה
מוכן לקחת את האתגר.
ואין אתגר גדול יותר, מאהבה."

אושו

(תירגום: Erez Roitburd )

אושו 

כתב את המילים האלו לגברים, אבל באמת שפגשתי כל כך הרבה נשים כאלו... 

גם כאן

במקום שאמור להיות הכי אנונימי 

הכי שלי

גם כאן

במקום שבו לכאורה אני יכולה לכתוב 

כל מה שעולה על דעתי

גם כאן

אני לא מאפשרת לעצמי לשחרר את הרסן

להתמסר לאצבעות שרוצות לרוץ על המקלדת ולשחרר אותיות פזורות לכדי מילים שזורות שמתחברות למשפטים שמפשיטים אותי

לא מתוך חשש להיות פשוטה

מתוך חשש להתגלות במערומי

לתת למחשבות מקום

לתת לאותיות להתעורר לחיים

לחשוף אותן לעיני כולם.

וגם כאן

אני מצנזרת

והמילים שנכתבות ממני

הן רק רסיסי מחשבות

בלי התחלה בלי אמצע ובלי סוף

וככה נוח לי יותר לדבר מתוך שירים

במקום להתאמץ ולחפש את המשפט הכי מתאים. 

ובכל פעם שאני מגלה שיש מי שקורא אותי באדיקות ממש, משהו מתעורר בי ומופתע שוב מחדש 🌠

באחת האדומות חיכה לי השבוע משפט שליטף לי את הלב וגרם לי להבין שגם בתוך הצנזורה המאולצת שכפיתי על עצמי, אני מצליחה לגעת בקצוות הכאב של מי שבכל זאת קורא אותי: 

את כמו השירים האלו

שכל פעם קצת לפני הסוף
אני מחזיר להתחלה
שלא יגמר אפפעם

לילה טוב

עדיין זוכר?

את הביישנות המהוססת

את ההססנות המתכנסת

את הערגה והכמיהה

את הרצון והתשוקה

את הבלבול שאז אחז בי 

בהתמסרות הראשונה?

את הצעקה שהחנקתי

את זו שצווחתי

את המבט הנוגה בעיניים

שחוששות מכאב

אך לא חוששות להישיר מבט חודר

מבקשות להמתסר

להנמס בתוכך

להשאר שלך

גם אם לרגע אחד

עדיין זוכר?

את המגע על העור

את כניעת הלשונות המסְתַּיְּיפות 

את הטעם והריח

את דפיקות הלב שלא שוכח

ואיך לפעמים כשהבוקר מתריס

כשקרני הירח חודרים את התריס

כשהכל סביב חשוך וקודר

הגעגוע מתדפק על הלב ובא לבקר.

וגם אם הייתי בצד השני של העולם ואת היית פה
גם אם לא יכולתי להציל אותך מכולם, הייתי מנסה לבוא
וגם אם לא הרגשת כבר כלום, אפילו לא את עצמך
הייתי בא להציל אותך, להציל אותך, אפילו ממך.

תחת כל שמיים כולנו בני אדם
חיים עם פחד בעיניים בכל גיל ובכל זמן
"אם צלצלי" אני לוחש לך

"אעוף אלייך כמו טיל"

להציל אותך מכל הרשע, רק מי יציל אותי?

* שלמה ארצי

קחי אוויר

יש מספיק ממנו לכולם ובטח גם לך

נשמי עמוק
היי עצמתית וחזקה כמו שאת יודעת, כמו שתמיד ידעת

היי חזקה 

קחי אוויר 

מלאי ריאותייך חמצן הרים טרי

נשמי לתוכך את רגבי האדמה הספוגה בשאריות דקות של גשם ראשון

התכופפי ואספי אותה באצבעותייך

התכסי בה,

תני בך סימנים שרק את תוכלי לדעת

היי אמא אדמה
היי נצחית ומכילה,

הכל.

היי חזקה

אטמי כל רגש רע שעולה בך ומאיים להתפרץ ממך כסכר שאין בו מחסום

תני לו ללכת 

תני לו לרוץ כמו ילד

בין שדות ומרחבים 

היי ענווה טובה חמה ומקבלת

עטי חיוך מברך על פנייך כשיביט בך, נסי להעלות אותו בכוונה תמימה וטהורה משורשי הלב האוהב שלך, 

היי כאם המבקשת לבנה את אושרו המלא

היי אהובה הרוצה באושרו של האחד שאהבה נפשה עד כלות, עד מח העצמות, עד קצוות העצב.

שחררי עצמך מכל תחושה כואבת צורבת מכווצת ופגועה

היי שקטה

מברכת ואוהבת
היי שלמה ומקבלת

היי האהבה בהתגלמותה

היי אהבה

איך זה קורה כל פעם מחדש
נתקל בך כמו עיוור, באמצע הרחוב
צר לי, אך את פשוט כל כך דומה
למישהי שפעם היכרתי מקרוב

רגע, וזמן יעבור לדום
מקפיא השתקפות
בחלון ראווה
וכמו רסיס זיכרון,
היית בתוכי פתאום
דיברנו על כלום
ועל אהבה

(אלונה קמחי) 

אפילו ענני אוקטובר

הסגולים אל מול שקיעה

לא עזרו לה אף לרגע

לא עזרו להרגע

_{* תרצה אתר}

_{נתן זך}