" אני רוצה להיות זה שיעיף לך את הסכך "
התקבלה ההודעה ממנו בוואטצאפ והגניבה עצב מהול בכאב, ומחשבה מהורהרת על איך מגיבים להודעה כזו בכנות אותנטית מבלי לגרום לו להעלב.
חושבת על הזמן המוגזם שעבר מהפעם ההיא שבה מישהו הצליח להעיף לי את הסכך, להדליק לי את הניצוץ בלב ובעיניים, הפעם ההיא שבה מישהו הופיע בחיי עם כל הוראות ההפעלה שלא ידעתי שקיימות, שידע בדיוק על אילו כפתורים ללחוץ, שיכול היה במשפט אחד לשגר אותי כמו חללית אל הירח.
'אני רוצה להיות זה שיעיף לך את הסכך' אני עוברת שוב על המילים שהושארו לי בהודעה על ידי האיש הלא נכון, תוהה ביני לבין עצמי כמה אומץ נדרש היה לו כדי לשגר אלי את ההודעה בלי לדעת שאין לו שבריר של סיכוי, שלא באשמתו בכלל.
כבר לא סופרת את הימים והלילות מאז שמישהו הצליח להעיף לי את הסכך, ואולי כי על הדרך עפו ממני עוד כמה חלקים, ויש מצב שמשהו נסדק מאז בלב ומאז אני לא מאפשרת לאף אחד להתקרב.
