כבר כמה שבועות שאני לא מוצאת בי מילים
לרגעים נדמה שאנשים שכחו לאהוב
שאהבת החינם מתמסמסת מהפגנה לאחרת
ובתוך כל המקום הטוב ואנשי הלב שבהם הקפתי את חיי
יש בי כאב דוקר כל כך על הארץ האהובה והיחידה שלי
על מי ששכחו את יופיה של הענווה
את כוחו של החיוך
את יופיה של פשטות זכה.
ואז פוגשות העיניים של במילים של אורית משה
והלב שוב עולה על גדותיו מאהבה ♡
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים
כָּאֵלּוּ שֶׁמּוֹצְאִים יָם שֶׁל אֹשֶׁר בִּקְעָרָה שֶׁל מָרָק
כָּאֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן מַאֲמִינִים בְּאַהֲבָה
גַּם כְּשֶׁהַלֵּב שֶׁלָּהֶם נִסְדַּק
כָּאֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים לִרְאוֹת יֹפִי כִּמְעַט בְּכָל דָּבָר
שֶׁחַיִּים אֶת הָרֶגַע וּפָחוֹת אֶת מָחָר
אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים
לֹא מְנַסִּים לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ אַחֵר
הֵם מָה שֶׁהֵם
לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר
הֵם יִתְלַהֲבוּ כְּמוֹ יְלָדִים מִקֶּשֶׁת בֶּעָנָן
וְאִם מַשֶּׁהוּ יִשְׁתַּבֵּשׁ לָהֶם
זֶה לֹא כָּזֶה עִנְיַן
אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים לֹא צְרִיכִים לְהוֹכִיחַ כְּלוּם
הֵם יוֹדְעִים מִי הֵם מִבִּפְנִים
וְזֶה שִׁחְרוּר עָצוּם
הֵם מַרְגִּישִׁים הֲכִי בְּנוֹחַ בְּתוֹךְ עַצְמָם
וְלָכֵן גַּם כָּל מִי שֶׁסְּבִיבָם
זֶה לֹא מְשַׁנֶּה לָהֶם אִם לָמַדְתָּ וּמָה
וְכַמָּה כֶּסֶף יֵשׁ לְךָ בעו"ש אוֹ בַּקֻּפָּה
הֵם יִסְתַּכְּלוּ עָלֶיךָ תָּמִיד בְּגֹבַהּ הָעֵינַיִם
הֵם יְחַיְּכוּ אֵלֶיךָ חִיּוּךְ רָחָב עִם שִׁנִּיִּים
אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים
יוֹדְעִים לְהַעֲרִיךְ אֶת הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים
שֶׁקַּמְתָּ בַּבֹּקֶר בְּלִי כְּאֵבִים
כּוֹס קָפֶה בַּמִּרְפֶּסֶת, צִיּוּץ צִפּוֹרִים
הֵם לֹא יַטְרִידוּ אוֹתְךָ בְּזוּטוֹת
תָּמִיד יִמְצְאוּ עַל מָה לְהוֹדוֹת
יֵשׁ לָהֶם עֲדַיִן זִיק בְּעֵינַיִם
וַחֲלוֹם אֶחָד בַּכִּיס, אֲפִלּוּ שְׁנַיִם.
