אני לומדת
כמו תינוקת שרק מתחילה לזחול
מגלה את עצמי מחדש
מתגלה לעיניו כמו חשופית
כמו חווה
רגע לפני שנגסה בתפוח
ומה איתי
האמנם לא למדתי דבר
מתפתה בלי יכולת לסגת לאחור
אש רותחת מתלהטת בי
אני הרת געש פעילה העוצרת בגופה אש קדומה
מגלגולי חיים , מילדות בלתי נשכחת
בה איכזבתי את אבא
על שלא הלכתי בתלם כמו כולם
על שסקרנותי משכה אותי אל שבילים אחרים
על שירדתי מהשביל וסטיתי מהדרך...
ועכשיו אני לומדת מחדש
וכל מה שאמר אבי הטוב עוד מהדהד בי גם בבגרותי :
"חוסר אינטילגנציה מהלך על שתיים" מילים משחירות, מכאיבות, פוצעות, שמהדהדות בי עד עכשיו, ולא סותרות את העובדה שאני אוהבת אותו כל כך ואין בי כעס. כלל.
כי כוונתו היתה טובה אף כי דרכו הפתלתלה יצרה את ההפך המוחלט 🙏
ורק לאחרונה אני מבינה את כוחו של הזכרון הצרוב בנפש פנימה,
בזמן בחירה בין הצלפה חדה לבין לומר על עצמי משהו נקי וטוב בקול רם, כנראה שלא אצליח לבצע את הבחירה השניה.
מסתבר שההצלפה , גם החזקה ביותר, כואבת לי פחות.
והלילה..
מה יהיה הלילה כשאהיה כאן לבד. חולמת על הרגע הדמיוני שיוביל אותך אלי פתאום, כמו בחלום.. אבל אני לומדת.. לומדת לשתוק.
חתיכת שיעור זה.. 🙏