כזו שבוערת ועוברת רק מתחתי
ואיש מלבדי לא חש בה
מרעידה ומטלטלת
מנערת אותי מעליה ומפילה
לא משאירה מקום להאחז
ומולי
עולם כמנהגו נוהג
החיים ממשיכים כסדרם
כמו לא קרה כאן דבר
בני אדם וחווה הולכות ובאים
יוצאות ושבים
כולם ממשיכים בדרכם.
✨
מרימה את עצמי מהרצפה, לאט בנחישות ובזהירות, מצליחה להדביק את הרסיסים כמו בפאזל מסובך,
מצליחה להתרומם ולהחכים ולחייך מכל הלב לרגעים, יודעת שיגיעו ימים יפים במלוא עצמתם כי זהו דרכו של עולם וזו דרכה של האהבה הזו שבי שלא יודעת מנוח, שלא תרפה לעולם גם אם זכרון הכאב טרי כל כך... כאילו שאפשר בכלל לדעת להרפות, לאהוב פחות.
"וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם... כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח, וְיִזְכֹּר אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ כָּל שֶׁבָּא הָבֶל"
(קהלת)