סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 7 שנים. 28 ביולי 2017 בשעה 14:20

 

מהבוקר הוא מתנגן לי בראש, יש בו משהו שתמיד מרטיט אותי עד לשורשי הלב לא מהיום ולא משלשום, מאז שגיליתי אותו כנערה מתבגרת, ונראה שתמיד היה לו מקום מיוחד בלב. רפרוף חטוף בבלוג הישן, גילה שגם אז הוא התנגן לי בראש ובלב באותה העוצמה ממש. כמה התרגשתי לגלות שבדיוק את אותן השורות שהדגשתי אז בכחול הייתי בוחרת להדגיש גם היום (רק בשחור) אבל יש דברים שלא משתנים.

 

כמה עדנה, כמה עוצמה

כמו אז גם עכשיו.. שבת שלום ✨

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י