"אז מה הסוד שלך...?"
הוא פונה אלי כששנינו עומדים ליד הבר המאולתר בחגיגת יומולדת אצל חברים, ועוד לפני שאני מספיקה למזוג לעצמי משהו לכוס הפלסטיק הזולה ששלפתי מהשרוול, הוא כבר אימץ את תפקיד הברמן ומברר מה מתחשק לי לשתות, מתחמק מהכללים החד פעמיים של בעלי הבית ושולף עבורי גביע מתאים מארון הכוסות המיוחדים, כראוי למעמד היוקרתי של היין עליו הצבעתי. הוא מוזג כוס זהה לעצמו ואנחנו משיקים אותן יחד על החיים ועל האהבה.
הבית מלא באנשים יפים מכל הצבעים, אבל רק את חלקם אני מכירה באופן אישי.
יש התפזרות נכונה של האנשים בחלל המרווח ואני מוצאת לעצמי את הספייס המתאים שבו אוכל להתבודד ולהשקיף מהצד על המתרחש בדיוק כמו שאני אוהבת, מהרהרת לעצמי במחשבות ומחייכת לכל מי שעובר מלפני ומצדדי, גם אם הוא עומד.
אותו אני לא מכירה, למרות שיכולתי לנחש שהוא יגיע אלי בסוף והאמת שאפילו סקרן אותי לדעת איך הוא ייבחר לעשות את זה. לא יכולתי להתעלם מהעובדה שהבחור לא הוריד את העיניים שלו ממני מהרגע שהגעתי, לכל מקום שאליו הלכתי המבט שלו הלך אחרי אפילו שראה שלא הגעתי לבד. המבטים שלנו נפגשו כבר בכניסה לבית, הוא זה שפתח לנו את הדלת כשהגענו וראיתי ששם לב לצרפתית הארוכה שדפקנו רגע לפני שהתפצלנו, קשה היה שלא לראות ולהבין שאנחנו יחד.
אולי בגלל זה המבטים שלו מחמיאים לי אפילו יותר, משהו בזה שאני לא צריכה לחפש תירוצים להתחמקות שלי ממנו, שהוא מבין שאני לגמרי משוייכת ובכל זאת מגלה סקרנות ערה כלפי.
הוא סוקר אותי באלגנטיות אסרטיבית בכל הזדמנות, אני מרגישה את המבט שלו מטייל אחרי ממקום למקום ואני אשקר אם אגיד שזה לא נעים לי.
בפעם הראשונה זה קורה כשאני חוצה את המסדרון לכוון חדר האמבטיה והוא עומד ליד שולחן הנישנושים ומנהל שיחה ערה עם בלונדית יפהפיה שנראית נרגשת ממנו במיוחד, אני רואה איך הוא מאבד ריכוז ברגע שאני עוברת אותם ובפעם השניה והשלישית וכן הלאה, בכל הזדמנות שבה אני עוברת מכאן לשם ובחזרה, עד הפעם ההיא שבה אני יוצאת למרפסת המעשנים ומוצאת אותו נשען על המעקה ומקשקש עם חברים, אבל דואג להשאר עירני בזווית העיניים, מגשש באלגנטיות ובציפייה דרוכה לרגע שבו אחליט להכנס כדי שיוכל להכנס בעקבותי.
ולמרות שזה שקוף לי כל כך, יש משהו מדליק בגבר כזה שרואה רק אותך מתוך כל כך הרבה נשים יפות סביבו.
בפנטזיות האחרות שלי הייתי וודאי עושה משהו עם הנוכחות שלו ולוקחת צעד או שניים קדימה, אבל אני לא מסוגלת. מאז שאני בזוגיות עם האינטלקטואל, לא בער בי צורך כלשהו לקדם סיטואציה עם גברים אחרים כדי להפוך אותה מפנטזיה למציאות.
אני מאד אוהבת לפנטז ולעוף גבוה, אבל להפוך פנטזיה למציאות הצלחתי בפועל רק עם נשים. משהו בחיבור הנשי תמיד הרגיש לי יותר נינוח, יש משהו שמרטיט אותי בלהפוך אישה ונילית לנשלטת מחונכת, להעצים אותה, להקסים אותה ולשלוט בכל סנטימטר בגופה וברוחה עד שהיא הופכת לשבויה מרצון ואני יכולה לעשות בה ככל העולה על רוחי, עד שהיא מתמכרת ומחכה לרגע הבא שבו ארצה להשתמש בה. אז כן, מאז שאנחנו יחד, עברו עלינו לא מעט סיטואציות בהן מצאנו את עצמינו גולשים לחוויות משוגעות של שלישיה מרגשת, כזו או אחרת.
אבל עם גברים אחרים פחות הרגשתי צורך, פעמים בודדות איפשרתי לסיטואציה כזו לזרום לכוון ותמיד עצרתי כשזה הרגיש לי קרוב מדי ולא נוח. פעם חשבתי שזה משהו פסיכולוגי שעוצר בעדי מלהסחף לחוויה כזו, אבל היום אני כבר יודעת שאני פשוט בררנית מדי, כשיש לך את הטוב ביותר מאד קשה למצוא משהו ששווה לצאת בשבילו מהמקום המוגן והבטוח ופשוט לא פגשתי את זה שיצליח להצית בי שלהבת חדשה..
עד לפני חצי שנה שגם בה התרחשו הדברים באופן כל כך מפתיע, מסקרן ושונה, ובפעם הראשונה אפשרתי ללב שלי להתקלף ולהפתח באמת, המינונים היו נמוכים יחסית ואני לא יכולה להגיד שנתתי לעצמי לעוף עד הסוף מלבד בהתכתבויות הסוערות, כי למרות שהתרגשתי ורציתי והרגשתי כל כך קרובה לתת לזה לקרות, לא ממש הצלחתי להניח בצד את השייכות הטוטאלית שלי לאינטלקטואל כדי לאפשר לעצמי להתמסר למישהו אחר, וקצת לפני שהספקתי להעיז ולהשיל מעלי את יתר החומות, משהו השתבש וזה נגמר. ומאז הלב שלי מבולבל ופוחד קצת וכנראה שאני לא פנויה רגשית עדיין להכיל משהו חדש.
אבל אני מאמינה שכל דבר בחיים קורה בזמן הנכון גם אם זה לא נראה ככה באותו הרגע, ואולי הזמן שלי לצאת לחוויות מהסוג הזה טרם הגיע. האינטלקטואל עדיין מספק את כל הצרכים הרוחניים והעמוקים שלי, הסקס שלנו רק משתבח ועולה בסולם הריגושים, ולמרות הכמיהה לריגוש נוסף שבהחלט קיימת בי, עדיין קשה לי. בינתיים אני מעדיפה לעוף על גלי הדמיון, שם אפשר להפגע קצת פחות.
והבחור הסקרן הזה שכאן? נראה שהוא לא מתכוון לוותר כל כך מהר, יש לו את כל הסיבות הנכונות להיות בטוח בעצמו.
גוד לוקינג, גבוה ומרשים, הוא יודע שהגיע למסיבה שכל המוזמנים אליה הם אנשים בראש פתוח ככה שהוא לא פורץ לגבולות אסורים, הוא מכוון מטרה ולא מתבלבל אפילו לרגע כשנשים אחרות עוברות לידו בנסיון למשוך את תשומת ליבו.
הוא נראה צעיר ממני בכמה שנים, אבל גברי בצורה המדוייקת ויש לו את המבט השובב הזה בעיניים שתמיד עושה לי את זה, מבט של ילד שמשתוקק להבין איך משחקים בצעצוע החדש שמצא כאן הערב ואיך מפצחים את הוראות ההפעלה לבד, בלי לבקש עזרה ממי שכן יודע.
הוא עושה רושם של אחד שברור לו שישיג את מה שהוא רוצה וגם זו תכונה שמדליקה אותי במיוחד, אלא שכל הנקודות הטובות שהצלחתי לאסוף עבורו במעט הזמן שאני נמצאת כאן, הן רק הוכחה עבורי שאם עדיין לא נפלתי לתוך הקורים המסוקסים שלו, זה הסימן המובהק לכך שאני פשוט לא פנויה לזה.
איך לומר? זה לא הוא, זו אני.
"נעים מאד......." הוא מציג את עצמו אחרי הלגימה הארוכה שלקחנו יחד, אני מעבירה את כוס היין ליד השמאלית כדי להגיש לו את היד ללחיצה אבל לפני שאני מספיקה להציג את עצמי, הוא ממשיך "אני יודע מי את, אני עוקב אחרי הפוסטים שלך כבר כמה זמן וממש אוהב את הכתיבה שלך"
צמרמורת של קור עוברת לי בכל הגוף, כל הדם יורד לרצפה, אני מועדת מהעקבים הגבוהים שהתעקשתי לנעול ומצליחה ברגע האחרון להתאפס על עצמי ולהתייצב על היד שלו שמיד אוחזת במתניים שלי כדי שלא אפול, ולוקח לי עוד שניה או שתיים להסדיר את הנשימה.
לא מצליחה להבין איך הוא יודע מי אני, איך הוא מצליח לחבר אותי עם הדמות הוירטואלית שבניתי כאן ואיך אני אמורה להתנהל עם המידע הזה עכשיו.
אבל אני מחליטה לא לתת לזה לטלטל אותי ולא לשאול שאלות מיותרות, אני לא מתביישת בשום דבר שאני כותבת או עושה כאן, רק שנוח לי להשאר אנונימית במקום שבו אני חושפת את עצמי באופן אינטימי כל כך, ואת השיקולים לגבי המשך הכתיבה כאן, אני כבר אדסקס עם עצמי בבית, זה לא הזמן להכנס להלם ולהפסיק לנשום.
הוא שואל אם הכל בסדר וזורק משהו על זה שהיין השפיע עלי די מהר, ואני צוחקת בחזרה במבוכה מסויימת ואומרת שהיין באמת מוצלח ושמרגש אותי לדעת שהמילים שלי נוגעות באנשים שאני אפילו לא מכירה.
הוא מחייך וקורץ אלי כשהוא אומר "אם היית מאשרת את הצעת החברות ששלחתי לך לפני יותר מחצי שנה, אולי כן היית מכירה, אבל אני לא נעלב, הגעתי אליך דרך חברים משותפים והנחתי שתשימי לב ותאשרי גם בלי הכרות קודמת, אבל גם להיות עוקב ולקרוא אותך ככה זו חוויה נעימה"
ואז אני קולטת שהוא בכלל התכוון לפייסבוק בזמן שאני עפתי גבוה וננעלתי בכלוב, וברגע אחד הדם חוזר לזרום שוב ולהתפשט בגוף, הלב חוזר לפעום בקצב הנכון ואני צוחקת ונרגעת.. חושבת על זה שהרגשתי אותו עוקב אחרי מהרגע שנכנסתי בלי לחשוד שהוא עוקב אחרי עוד הרבה לפני, והפעם כשאני מחייכת מתווספת לה בלב אנחה קטנה של הקלה, אין צורך לפתוח פרופיל חדש, יכולה להשאר ✨ אמאזונה ✨
" ועדיין לא גילית לי מה הסוד שלך" הוא מחזיר אותי לשאלת הפתיחה,
"יש לי המון" אני מחייכת ומשחררת את המבט ישר לתוך עיני השוקולד שלו "תצטרך לספר לי לאיזה מהם התכוונת ואני אחליט אם מתחשק לי לחשוף אותו בפניך "
"את מבינה.. בדיוק לסוד הזה אני מתכוון, מצד אחד יש לך את המבט
המעריץ והמתמסר בכל פעם שהגבר שלך עובר לידך, נדמה שהוא שולט בך עם כל תנועה ומבט שלו, ומצד שני את כל כך לא נראית כמו נשלטת קלאסית, משהו בהליכה האצילית שלך, במבטים השובבים וביכולת המהפנטת להשיר מבט ישר לתוך העיניים ולשלוף תשובות מתחכמות בדיוק כמו זו שענית לי עכשיו בלי למצמץ בכלל, כאילו הכנת אותה מראש וחיכית לרגע שאשאל.
אני לא יודע להסביר, אבל אני יודע איך מתנהלות שולטות או נשלטות ברגעים הרגילים של החיים, אבל את כל כך מבלבלת, את מתנהלת כמו בת אצולה שמשאירה שובל של הערצה אחריה, וזה לא מסתדר לי עם המתמסרת הטוטאלית שאני מזהה בך עמוק בפנים."
הישירות הנועזת שלו והיכולת לקרוא אותי באופן מובהק כל כך, מעבירה בי תחושת דגדוג קלה בעמוד השדרה שממנו גולשות להן צמרמורות של עונג לבין הרגליים. הוא לא טועה בכלל ואני חושבת שמגיע לו שאגלה לו את הסוד שלי, זה שמעולם לא חשבתי שהוא סוד.
"זה נורא פשוט" אני מגייסת את הטון הכי אצילי שלי "אני קודם כל מלכה, גם כשאני מתמסרת ועוברת לצד הנשלט שלי, אני נשלטת כמו מלכה, הכי פשוט. אבל הסוד שלי לא שווה בלי אדון אמיתי שעומד מאחוריו, כי רק מלך אמיתי מסוגל לדעת איך שולטים במלכה אמיתית"
הוא נראה כל כך מבסוט מהתשובה שלי ורגע לפני שאני מסכמת את הפגישה הקצרה והמעניינת שלנו ויוצאת לשאוף סיגריה ירוקה באוויר הפתוח, אני משיקה את כוס היין שלי בשלו, מסכמת ב "לחיי החיים והסודות המתוקים" ולוקחת לגימה אדומה וממסטלת.
"לחייך" הוא מסכם ואני מרגישה את העיניים שלו מלוות אותי עד למרפסת, הוא מבין שכאן נגמרה הפגישה שלנו והוא יודע שהוא לא צריך לעקוב אחרי יותר, ברגע שאגיע לפייסבוק אני אסגור את הסיפור המתמשך הזה ובפעם הבאה שהוא יחפש אותי שם, הוא כבר יהיה מאושר.