פתאומית לעד

הדליקי את עינייך השקטות האלה,
הדליקי את האש, את הכחול, את הזהב,
אימרי את המילים הנשכחות האלה,
חיזרי לומר אותן, אימרי אותן עכשיו.

אימרי הכל עד תום,
כי זו שעת האפס,
מחר אהיה אפור
ומגוהץ כמו כולם.
דברי כמו בחלום,
חייכי עד כלות הנפש,
מילים יפות, יפות אימרי
הרבה וכל הזמן.

אני עוד משוחח על הכל בשקט,
אני עוד מיצטחק כמטורף חסר דיעה,
אני טובל כולי בתוך דממה דולקת,
אבל אני זוכר שזוהי אגדה.
אמרי הכל מהר
כי זוהי שעת האפס..

אני עודי זוכר:

זאת אגדה, זה פלא,
היתה אי פעם אש, בלילה רק אחד
הדלקת לי את עינייך השקטות האלה,
אבל כיבית אותן. כיבית אותן מייד.

הכל נשכח עד תום,
חלפה שעת האפס.
עכשיו אני אפור
ומרוחק כמו כולם.
שוב לא יושר השיר
ולא תיכלה הנפש,
היה היו מילים יפות
היו היו מזמן.

 _{✨ תרצה אתר}