למקומות שלא הצלחתי לקחת אוֹתְךָ
אני אקח אותו
ובתוך הקהל המוכה תדהמה
בין אנשים רבים ומרוגשים
אתה תשתוק מכמיהה אלי
באור בוהק על הבמה
בידיים שלו
אני אתן מה שלא הצלחתי אף פעם
לתת לך
וכולם יהיו עדים
גם אתה
הוא יניף אותי בשתי ידיים חזקות
ויזרע מילים שעוד לא שמעתי לתוכי
והן ינבטו בפנים
עד שאתעבר ממנו
ואגדל אותו בתוכי
והמגע
ורפרוף הנשיקות על עורי
יטריפו בי שלהבת שכמעט כבתה
ובשניה האחרונה
לסוף המחזה
אישיר מבט אליך
ישיר וחד
מחייך ומתנשא
כואב ומתקנא
לאהבה
כשהמסך ירד
ואיתו המסכה
אלך בין השורות
בין מחיאות הכפיים המרוגשות
בין אנשים זרים ומרוחקים
יחפה ומרחפת
כמו רוח סערה
שותקת ונבוכה
אעבור בינהם
ואחפש אוֹתְךָ.
✨✨✨
(מתוך מילים משורבטות על נייר שאני מוצאת במגירות המבולגנות שלי ולוקח לי כמה שניות להזכר מתי כתבתי אותן. עברו כמעט עשר שנים מאז.. איך שהזמן טס)
