פתאומית לעד

שאתפוס אותה חזק.

שאצמיד אותה לקיר, אמשוך אותה מהשיער ואצמיד את השפתיים החמות שלי לשלה בכל הכוח, עד שהלשונות שלנו יתחברו ויהפכו ללשונות חתול מתוקות ומתלקקות, עד שאלחש לה באוזן כמה אני אוהבת אותה, כמה מופלאה ויפה היא בעיני, כמה רכה ונעימה וחכמה היא בשבילי,

שארכין אותה על רגליי, אחשוף את הישבן הלבנבן שלה ואחנך אותה מההתחלה, שאשאיר עליו את סימני כף ידי הימנית עד שתנשוך את שפתיה ותודה לי בייללות מתוקות, שתתחנן שלא אחנך אף אחת מלבדה, שתתחנן להיות הבלעדית, היחידה.

שתתפתל ותתחנן שאלחש לתוכה, שאגלה לה מה אני אוהבת שעושים בשבילי והיא תסתכל אלי במבט מצועף ותכול, בעיניים מלאות הערצה, התרגשות וכוונה עמוקה לרגש ולספק אותי וכל זאת מבלי יכולת לשחרר אפילו מילה..

רק נשימות קצובות שעולות ויורדות, מתרגשות ומחורמנות.
נשימות לוהטות שמעלות את השדיים העגולים החלקים והיפים שלה, נשימות מחורמנות שמזקירות באופן מוגזם את הפטמה השמאלית והורודה, זו שפירסינג בוהק בגוונים של כחול תלוי בקצהו כמו דובדבן לקישוט, זה שעשתה בדיוק במקום בו הוריתי לה לחורר אותו, ואיך מבלי לחשוב שניה אחת נוספת יצאה למשימה, שולחת לי הודעה מצולמת כהוכחה על שהקשיבה להוראה ומיהרה לבצע את הפקודה.

ועכשיו החישוק היפהפה והחדש שלה רוקד מולי מקצה הפטמה ומתרגש יחד איתה עם כל נשימה ונשיפה..

כן, אני יודעת,
כבר המון זמן שאנחנו משחקות את המשחק הזה של חברות טובות שהסקס אינו מילה משועממת המתגלגלת על לשונן ועל גופן, אבל שתינו יודעות שהמשחק המקדים והשובב הזה צריך להתקדם לשלב הבא, וזה שקוף שאני היא זו שאמורה לעשות את הצעד הבא שיוביל לפתיחת משחקי המונדיאל.

למה? ככה.

כי כמה שאני יודעת להיות עדינה ונשית ורכה ומנומסת, מגיע הרגע שבו צריך לקחת, לדרוש, להוביל, לחתוך, לגעת, להצמיד ולתפוס.

ובחפיסת הקלפים היוקרתית שלנו, אחרי שערבבנו היטב וחלקנו שווה בשווה, אני קבלתי את המלכה.

עכשיו היא מחכה...