כשמעולם לא הגבת לי כאן לשום דבר, ופתאום אתה שולח אדומה כזו:
"בדרך כלל אני לא נוהג לפנות לנשים שכותבות שהן לא מעוניינות שיפנו אליהן.. אבל הפעם לא יכולתי להתאפק. משהו בכתיבה שלך, בבחירת השירים, המילים וההוויה, מיגנט אותי לגמרי. את נשמעת כל כך מסקרנת ואני ממש אשמח אם תסטי מהרגליך בכתובים ותאפשרי לי להכיר אותך קצת מקרוב"
אני כמעט נופלת ברשת וחושבת לחזור לרגע בתשובה ולענות :
"וככה אתה מסתובב לך בכלוב ושולח את ההודעה הזו לכולן? (; "
אבל אני יודעת את התשובה, ורק סקרנית לדעת באיזו משתי האפשרויות הבאות תבחר:
"את באמת שואלת? זה ממש מאכזב שככה את חושבת, כי באמת שלא"
ולמרות שאני לא נמצאת כאן כדי להכיר אף אחד, אצליח להתרגש מהחיזור המילולי הזה שלך, גם אם לעולם לא אדע אם היה זה שקר או אמת.
או שתבחר באפשרות השניה, ותכתוב:
"יודעת משהו? את באמת משהו מיוחד ורק בגלל זה אני אהיה כנה אתך ואומר לך שאת לא טועה, שזה בדיוק מה שאני עושה..
אבל אני עושה את זה כבר 7 שנים באופן כל כך אוטומטי ורנדומלי, עד שכבר שכחתי איך זה להתרגש ככה ממישהי שמעולם לא ראיתי או פגשתי במציאות, ופתאום כשגיליתי כאן אותך... זה היה כל כך מרענן ומפתיע עד שלא מצאתי בי את המילים הנכונות, לכן השתמשתי באלו שנכתבו כל כך מזמן לדמות דמיונית.
ואם את רוצה שאהיה כנה עד הסוף, אז זו הפעם הראשונה ששלחתי אותה ובאמת התכוונתי לכל מילה. "
ואז... אז כבר לא אדע אם נחת עלי וירטואוז מילולי רגיש ומתוחכם שמבין היטב לליבה של אשה, או גבר מתרגש וכנה, שליבו דובר אמת טהורה.
ורק חוסר הידיעה שיתערבב לי בראש, בין הוירטואוז המילולי לאיש הכנות המחרמנת, זה שאני מושא הערצתו המתגשמת, עלולים לגרום לי ליפול ברשת המטופשת הזו שאני נזהרת כל כך מליפול לתוכה, אז אני ממשיכה בשלי ופשוט לא עונה.
אז רק רציתי שתדע שזה ממש לא בגללי, זה לגמרי בגללך.