פתאומית לעד

על קביים אליך שירי מדדים-

הה, קראי לי!

יפה עד בושה את

לבוש לתפארת אצא מדעתי,

אל אורך הבוקע בשער

כי חומה לי חגיך בקצות משעולי,

כי אימה לי שמשך הקבועה לבלי שקוע.

כי אני מתפלל,

שתהי שלי,

רק למען אוכל אותך לשכוח.

מה המחיר לחיי שחצו בגליך,

שחרדו לקולך? מה לומר, מה לתת,

לתוגה הפראית הרוצה רק אליך,

המושטת כפות לברזל הלוהט?..

פה רשרוש מבוהל מפינה אל פינה,

ותעיית אצבעות על דלתות ובריחן.

פה אורזים, יפתי, את שרידי הבינה,

כארוז צורונים וניירות לבריחה.

פה זכרך כמצור מתקרב ורוחק.

מסתחרר

מרפה

וחלילה חוזר.

את התו הקדמות, הצלול, הצוחק,

אשר לא יכילנו חליל החזה.

אם ירצה אלוהים ונרד מתליה,

ודמותך על מחר מעינינו תרפה,

אספר לך אולי מה קשה לי היה,

עד הבוקר את שמך רק ללמוד בעל פה.

את שומעת. הרוח זרה וסתוית.

אורח צועד אל ביתך שהחויר.

אם ניצבת בחלון, או רקמת, או טוית,

כבי את האור ושכבי.

את נרדמת. ואני ואכנס ואשב.

לרצפה אשב,

להביט עליך.

שותק ונכרי בחדרך השלו,

אחכה לך כמו נעליך.

אז תקומי מוארת בנגה-אויבים,

כי עבר בשנתך אלוהי.

אז תקומי,

ושני חלומות לא טובים

יתקרבו לאטם,

יאחזוך בידם,

ויובילו אותך אלי.

 _{✨ נתן אלתרמן הגאון}