יש משהו כל כך נינוח במקום הכלוא הזה שכאן, משהו כל כך קסום ביכולת להיות נקודה קטנה וחסרת משמעות עבור כל מי שעובר דרכי מבלי לדעת עלי דבר וחצי דבר מלבד מה שהחלטתי לכתוב ולהמציא על עצמי, מלבד בחירת המילים שלי, השירים שמתנגנים לי בראש.
יש לפעמים שמתחשק לי להיות אלמונית גם בחוץ. להסתובב ברחוב בראש מורם מבלי להכיר אף איש בעולם. שלא אצטרך להוכיח דבר, שלא אצטרך לעמוד בציפיות, שלא אצטרך לחייך או לבכות, שאתן לחיים לעבור לידי כמו בכביש מהיר עם אלפי מכוניות, שעוברות במהירות עד שאי אפשר בכלל לראות. שאוכל להסתגר בבית מתחת לפוך, בלי לקבל טלפונים מודאגים או אסופת מבקרים, רק אני והתה והעיתון והספרים הישנים.
ברגעים כאלו עוברת לי בראש השורה הזו מהשיר של חלפי, אותה שורה בה בחר אריק איינשטיין שתהא חרוטה על קברו.
"אני מצמצם את עצמי לכדי נקודה אלמונית, שלא להטריד בגופי מלכויות" (אברהם חלפי)
&feature=youtu.be
