פתאומית לעד

הפנים הרכות שפגשתי בדרך 
הבעה כאובה מול עולם כה אבוד 
את נולדת שם בקצה השלכת 
בימים שהכול היה כה סתמי 

ילדה של יום אחד 
ילדה של צליל אחד 
אותך אני פורט 
אל תוך שירת חיי 

ילדה של אף אחד 
ילדה של סתיו אחד 
אותך אני רואה 
כמו שביל בכף היד 

הרחוב הקטן ששיחקת בו לעת ערב 
זוכר לך תמיד שובבות עליזה 
את אמרת לי אולי אהיה מאושרת 
שהקסם יחזור כמו פרפר אל האור 

הבית ההוא שאהבתי פעם 
מתסיס בי הרבה זכרונות אהבה 
את לקחת אותי אז לארץ אחרת 
שרק ילדים מבינים את פישרם 

(רותי בן יהודה)