פתאומית לעד

ברחוב הסתווי הזה 

מול האשל דהה העיניים
כמו שיכור או פייטן הוזה
לחשתי את שמך פעמיים.

וידעתי: רק שטות הדבר 
מעשה שאבד עליו כלח,
כך הן שח כל ספור אהבה,
וישנם אלפים כאלה.

וידעתי, מוכי אימה,
אזרחי הקריה ירעידו;
'הוא איננו יודע את שמה,
איך יוכל את שמה להגיד הוא?'

מהגיון הדברים ישקול,
עת הרחוב מסותיו עפעפיים
הקשיבי! אלחש בלי קול,
את שמך הזוהר, פעמיים.

(משה דור)