אני יורדת אליו לאוטו כדי להביא את הגיטרה ששכח בבית, הוא נוסע לנגן עם חברים ואני נשארת להתמסר למרק הירקות העשיר שהכין ולחום של הבית כשבחוץ רטוב וקודר כל כך.
מכניסה את הגיטרה למושב האחורי וסוגרת אחריה, רוכנת לנשק אותו מבעד לחלון הקדמי, הרוח מאיימת להעיף אותי ואני מהדקת את המעיל הגדול שלו שלבשתי, זה שכל כך נעים לי להתחמם בו אבל לא ארשה לעצמי לצאת איתו לבילוי אמיתי כי הוא מרגיש לי תמיד גברי מדי.
השפתיים שלי נצמדות לשלו והרוח מצליחה להעיף את השיער שסוטר על פני כשאני נתקת ממנו ונפרדת לשלום, כאילו ואני נפרדת ממנו לנסיעה ארוכה ארוכה ולא לכזו שתחבר בינינו עם לילה.
"נראה לי שאני מוותרת על המסיבה הלילה, אשאר בבית ואחכה לך עד שתחזור אלי" אני אומרת כשאני מתחילה לצעוד לאחור מבלי להזיז ממנו את המבט לרגע, אוהבת כל כך את המראה החורפי החדש שעוטף אותו עד קצה הראש.
"את כל כך יפה" הוא אומר פתאום ברוך גברי ומחוספס "זה בגלל שאתה אוהב את המעיל הזה עלי" אני עונה לו, נבוכה וסמוקה כאילו זו פעם ראשונה שהוא אומר לי שאני יפה לו, ואני לא באמת מסוגלת לקבל את המחמאה ומחפשת תירוץ.
"זה לא בגלל המעיל" הוא משתיק את המחשבות שלי ואומר "זה בגלל שאני אוהב אותך" ואני אוספת את המילים המלטפות שלו ומורחת בהן את הלב כמו היה לחם והן החמאה.
"אני אוהבת אותך" אני מחזירה לו בכנות קיטשית ובנאלית, אמיתית כל כך וחסרת תקנה.
"סע בזהירות, אבל ממש בזהירות" אני מדקדקת לפני שהוא לוחץ על הגז, כאילו שאם אחזור פעמיים על המילה, הבקשה שלי תתחדד והנהיגה שלו תהיה שונה וזהירה יותר.
הוא קורץ לי ושולח עוד נשיקה באוויר לפני שהוא לוחץ על הגז ומתרחק ממני, אני מסתובבת ועולה חזרה הביתה כשרעם חזק נשמע ברקע וברקים לבנים מהבהבים ומבשרים את הרעם הבא, ענן גדול מתבקע בשמיים ומוריד טיפות גדולות של מים וכל מה שמתחשק לי זה שיחליט ככה סתם לבטל את החזרה ויעלה איתי הביתה, שנסתגר יחד בחדר החם ונקשיב יחד לסופה המשוגעת שבחוץ וניצור אחת כזו משלנו בלהט החום שיווצר מתחת לשמיכה.
חורף.. כמה טוב שבאת.
* תזכורת חשובה לימים שיהיו חמים בחוץ וקודרים בפנים, שלרגע לא אשכח להודות על הקיים ✨