מאוחר יותר כשכבר הגיע הביתה משהו זז בו אחרת, לא באמת ידע להסביר לעצמו את התחושה, אבל משהו מוזר ואחר התרוקן בו מעצמת החוויה, משהו בה הרגיש לו פתאום כל כך מזוייף ושונה מכל מה שהלב שלו רצה.
כשהוריד אותה בדרך חזרה עוד ניסה להשקיט את עצמו, הוא ליטף ברכות את פניה וכשחתם את שפתיה החמות בנשיקה, הסיט מהן קווצת שיער סוררת וביקש בחיוך אבירי ומחוספס שתעדכן אותו עד מחר בצהריים במצב הסימנים שנתן בה.
אבל משהו בעיניים שלה הצליח לגרום לו לאי נוחות מטרידה, לא ידע לשים את האצבע על הנקודה, היה זה משהו שהתחבר למכלול הפרטים שקלט בזמן הצפוף שבו בילה בחברתה, משהו לא ברור ששידר לו שכדאי לעצור בזמן.
זה היה עניין של כמה שניות מהרגע בו יצאה מהרכב וטרקה אחריה את הדלת עד שקלט שבכלל לא טרח להרים את הראש כדי לעקוב אחרי תנועתה המתרחקת, רק לחץ על הגז והמריא הביתה כמו מי שנפרד מטרמפיסט שאסף בדרך ולא מהפנטזיה שזכה להגשים לפני שעה קלה.
וזה היה כל כך לא אופייני לאופן ההתנהלות שלו עם נשים והפוך מכל מה שיכול היה לתאר לעצמו שיקרה אחרי תקופה ארוכה בה המתין להזדמנות לזכות בטעימה ממנה, והעובדה שבכל זאת התנהל כפי שהתנהל, לא הניחה לו.
הוא ניסה להלחם בזה אבל הלב התעקש להמשיך ולאותת לו שמוטב כי יחשב את המסלול מחדש ויפנה לצד ההפוך, לא משהו שידע להסביר לעצמו במילים, אלא משהו עמוק בהבנת הסיטואציה, כמו ערפל שהתפזר פתאום וחידד את הפוקוס בתמונה, כשעמד במרחק הנכון למולה.
לכאורה, אם מישהו צריך היה לתת ניקוד על אוסף המהלכים שלו ביום שהיה, ברור היה מעל לכל ספק שהוא הוביל את המשחק הזה ביד רמה ובזרוע נטויה עד לנצחון המוחלט ואף הצליח להשיג יותר משדמיין באסטרטגיה אלגנטית ומחושבת כהלכה, רק שכל זה לא באמת גרם לו לסיים את הערב הזה עם חיוך מנצח.
בכניסה לרחוב שלו גילה חניה פנויה ולמרות שידע שיהיה עליו לצעוד יותר 500 מטרים עד לבניין בו גר, לא חשב פעמיים אלא החנה והתחיל לצעוד, הוא היה כל כך מותש שלא מצא בו את הכוח לחפש חניה קרובה יותר, השעה היתה חמש אחר הצהריים והסיכוי למצוא חניה קרובה בשעה שכזו שווה לסיכוי שהאינטואיציות החזקות שלו הפסיקו לעבוד, אם כי בהחלט היה בו משהו כרגע שקיווה כל כך לגלות שהפעם הוא טועה.
כשעלה במעלית פנטז לעצמו את אמבטית הקצף המרגיעה שיעשה ממש עוד מעט, וכמה מתאים יהיה לשלב אותה עם יין אדום שישקיט מעט את הקולות המטרידים האלו בראש, הוא התיישב על המיטה כדי לחלוץ את הנעליים, אבל לפני שהספיק להתקלף מהבגדים תקפה אותו סחרחורת קלה, אז הוא הניח את הראש על המיטה לרגע ונפל לשינה עמוקה.
הכל היה חשוך כשהתעורר, הוא איבד את תחושת הזמן ולרגע שכח בכלל מכל הבלבול שחווה, אבל אז קפצה לו התראה מהנייד, זה שבניגוד אליו נשאר עירני לחלוטין על השידה, הצג על המכשיר הצביע על השעה 21:00 בערב ועל 8 שיחות שלא נהנו, 6 מתוכם עם השם שלה, והאחרונה ממש ממש מעכשיו.
הוא לקח לעצמו כמה דקות להתרעננות לפני שהחליט לפתוח אותן, רצה להבין בכלל מה הוא מרגיש בעניין, אז הוא נכנס לשירותים כדי להתרענן ולשטוף את הפנים ורק בדרך למטבח כשעדיין לא הצליח להגיע להבנה, והבין שהוא זקוק לאיזה קפה שחור חזק כדי להתעורר על באמת, לקח איתו את הנייד.
רפרוף מהיר הצביע על 10 הודעות שהשאירה לו בוואטצאפ ועוד 10 זהות שהשאירה במסנג'ר, נראה שפשוט נסתה את מזלה בשתיהן כדי לכסות את כל האופציות האפשריות להגיע אליו בדרך המהירה.
ההודעה הראשונה היתה ארוכה ומפורטת וכללה בתוכה תיאורים נרגשים ומחשבות מרטיטות מהסשן הלא שגרתי שעברה איתו, אחריה הגיעה אחת עם צילום של השדיים הלבנבנים והעסיסיים שלה מקושטים בסימנים כחולים שהשאיר בה והפכו את צבעם בינתיים מאדום לכחול, וכדי שלא ישכח כמה היא יפה בתנועה, צירפה סרטון קצרצר בו היא נראית שולחת לו נשיקה חושנית ומפתה בשפתיים משוחות באדום זועק.
עשרים דקות הפרידו בין סרטון הנשיקה לרצף ההודעות שהגיעו אחריהן בזו אחר זו כשראתה כנראה שהיא לא זוכה לתשובה, 7 הודעות שונות בהפרשי דקות שהלכו והתקצרו עד למאד, בינהם צלצולים שלא הצליחו להעיר אותו, כשההודעות האחרונות כבר נראו כמו מגילה ארוכה וכללו בתוכן את דעתה המפורטת על האיש הנורא שגילתה בו ועל פרצופו האמיתי והמפלצתי שהתגלה לה מהרגע שהוריד אותה והחליט לסנן אותה ללא הבחנה, לטענתה.
כתבה שרק אדם חולה בראשו יכול היה לתכנן מהלך מתוחכם שכזה ולרדוף אחריה במשך תקופה ארוכה כל כך בשקש בשקט כדי שלא לעורר כל חשד, עד לרגע האמת בו יצליח להפיל אותה בשבי. כתבה שרק עכשיו קלטה איך תכנן פרט לפרט כדי להביא אותה למצב הזה ולגרום לה להשפלה, ואיך בכלל העיז ככה לנצל את תמימותה??!! היו שם עוד מילים נוראיות כמו "חכה ותראה איזה שיימינג אני עומדת לעשות לך בקבוצה" ואחריהן עוד כמה הססניות, מתחרטות ונואשות לתשומת לב, משפטים כמו "איפה אתה..?? חשבתי שבקשת שאשלח סימן..?!, לאן נראה לך שנעלמת...??" ו "נו.... תענה כבר!! "אתה מבין שאתה לא יכול לשחק איתי ככה?!!"
הוא עבר על עשרות האותיות שצעקו אליו ותחושה מוזרה עברה בו מבית החזה ועד לבית הבליעה, משהו אובססיבי מטריד ומבהיל עלה מהן והעביר בו חשק עז לעצום את העיניים בחזרה, אבל היא כבר הספיקה לראות שהוא מחובר ואז ראה את המילה "...typing" ומיד אחריה נשמע צלצול עם השם שלה, צלצול שהעביר בו צמרמורת קרה שלא אפשרה לו לענות לשיחה.
הוא לא הכיר את עצמו ככה, מעולם מעולם מעולם לא פחד משום דבר, אולי פעם מזמן כשהיה לוחם בצבא, אלא שמשהו בכל ההתנהלות המוזרה שלה הרגיש לו לגמרי כמו מלחמה, כל צפצוף נוסף בוואטצאפ או צלצול שנשא את השם שלה פשוט נשמע לו כמו אזעקה נוראית שאחריה כדאי לרוץ ולתפוס מחסה, ובלי לחשוב מצא את עצמו מעביר את הנייד למצב טיסה.
נכון שהוא נרדם מיד כשהגיע ולא היה זמין בחמש השעות האחרונות, ונכון שביקש שתסמן לו כשהיא נכנסת למיטה, אבל מכאן ועד למערכת ההתקפה בכל החזיתות האפשריות בתוספת של כל המסקנות השגויות בעשרת ההודעות הכפולות? כל אלו הרגישו לו כמו עשר המכות ביציאת מצריים, והשם שלה שקפץ מכל מקום וכל פינה, נראה כמו נורות אזהרה המהבהבות בשמה: ימית, ימית, ימית, ימית, ימית, ימית, ימית, ימית, ימית, ימית...!!!! והוא הרגיש איך עוד רגע ימית בליבו את כל מה שחשב פעם שיכול להיות חי ופורח כל כך אתה.
וזה שיגע אותו, הפער המטורף בין איך שהתחיל הבוקר הזה ולאן שהתגלגל כך בלי שום אזהרה, אז הוא פתח שוב את ההודעות כדי לקרוא אותן בעיון הפעם ולנסות להבין אולי הוא בכל זאת טעה, אולי לא קרא אותה נכון, אולי באמת פגע בה כשלא הגיב מיד, הידיעה שממילא הוא נמצא על מצב טיסה ולכן יוכל לקרוא רק את אלו שכבר פתח קודם ולא את כל ההודעות החדשות, הרגיעה אותו.
והוא עבר עליהן שוב מהתחלה, אבל שום דבר לא הצדיק את המילים הקשות כל כך שכתבה או את המסקנות שהגיעה אליהן בכמה השעות שבהן תפס תנומה ארוכה,
נראה שלא לחינם עברו בו כל אותם ההרהורים כשנפרד ממנה, הוא עבר שוב ושוב על ההודעות שהשאירה לו עד שהתחיל להזיע מעצמת התיאורים הקשים שהרעיפה עליו והיו הפוכים באופן מוגזם מהאיש שהכיר בתוך עצמו, מהאיש שהיה באמת.
✨ המשך בהמשך....
