פתאומית לעד

נראה שלא לחינם עברו בו כל אותם ההרהורים כשנפרד ממנה, הוא עבר שוב ושוב על ההודעות שהשאירה לו עד שהתחיל להזיע מעצמת התיאורים הקשים שהרעיפה עליו והיו הפוכים באופן מוגזם מהאיש שהכיר בתוך עצמו, מהאיש שהיה באמת.

זה שרף אותו מבפנים עד שמצא עצמו מתלבט אם להגיב לה בכתב או פשוט להתקשר ולדבר איתה.

אולי באמת עדיף שיתקשר - חשב לעצמו - הכי פשוט הכי ישיר והכי כנה, רצה לעשות סדר בתוך הבלאגאן שעשתה לו, אפילו חשב להציע לה לבוא, עד כדי כך הפריע לו הרושם המוזר שנוצר לה עליו.

הוא ידע שיש לו את כל הכישורים הנכונים כדי שיוכל להחזיר את הגלגל ולגרום לה להבין עד כמה היא טועה לגביו, ידע שיש בו הכוח לאפשר לה להתמסר מחדש ולהחזיר את האמון לנקודת ההתחלה, להמשיך מהמקום המדויק שבו עצר רגע לפני שהוריד אותה בפתח ביתה.

אבל האצבעות שלו סירבו פקודה והוא לא מסוגל היה להתקשר וגם לא לכתוב אף מילה, תחושת התפקחות שהתעוררה בו רמזה שיש לו כאן עסק עם בחורה פצועה, שמתחת לכל היופי המנצנץ כלפי חוץ מסתתרת שועלת קרבות מורעבת וציידת מיומנת לתשומת לב ואהבה, עד כדי כך שאין בה כרגע היכולת לראות דבר מלבד את עצמה.

אבל יותר מהכל, הפריע לו שלא הצליח להבחין בכך מראש, שלא ממש יחס חשיבות לאופן הסופר דרמטי שאפיין את מרבית הסטטוסים שהעלתה מדי פעם, שבלט בצורך המוגזם שלה בתשומת לב ואהדת הקהל.

יתרה מכך, הבין שאסור לו להתפתות ולהגרר למשחק המסוכן שלה, אחרת יסתבך עם האובססיה בהתגלמותה האנושית המכאיבה.

הוא ניסה לחשוב איך יהיה הכי נכון לעצור את ההדרדרות במדרון התלול הזה במינימום נזקים, אבל כל צלצול שנשא את שמה, שב והקפיץ לו את הלב בחרדה עד שגמל בליבו שלא לענות לה.

צלצול חד וטורדני נשמע באינטרקום פתאום והוא נבהל לרגע, ומה אם היא כבר יודעת איפה הוא גר והחליטה להופיע אצלו בדירה? ולמרות שהמושג פחד היה זר לו, לא יכול היה להתכחש לעובדה שהוא לגמרי חושש מהקארמה הלא ברורה שעוטפת את הבחורה הלא ברורה הזו.

אבל באינטרקום היה השכן הפעיל מוועד הבית שרצה לעדכן שהשאיר לו בתיבת הדואר את הקבלה, הוא אמר תודה ומיד אחר כך סגר את האופציה לקולות הזימזום מהאינטרקום, הוא ממילא לא הזמין אף אחד להיום ואין לו כוח להפתעות חדשות, כל מה שהוא זקוק לו עכשיו זה קצת שקט.

הוא ניגש למקרר לקחת משהו לשתות אבל צמרמורת קרה שטפה אותו, הוא הכיר את התחושה הזו היטב והבין שמתחיל לעלות לו החום.

הבית הסתחרר מולו והוא התיישב רגע כדי לא ליפול, הרגיש איך הוא הולך ונחלש עד שכל מה שהתחשק לו זה מקום בטוח ומוגן להניח עליו את הראש ויד אהובה שתטפל בו,

הוא עף בזכרון הנוסטלגי לימיו כילד בבית ההורים ולרגעים האלו בהם היה חולה פתאום, נזכר איך היה סוחב את השמיכות והכרית מהמיטה אל הספה בסלון ואז נשכב עליה ומתייפח ואמא כבר היתה מזהה את הסימן המוסכם ומגיעה לבדוק, ללטף, לכסות היטב, דואגת להכין לו תה עם דבש ולימון ולהוסיף להם מעט מים קרים כדי שיוכל לשתות אותו מיד.

נזכר איך היתה נוהגת להניח יד עדינה וקרירה על המצח כדי למדוד לו את החום בלי מדחום בכלל, ואיך די היה ביד העדינה שלה בכדי להעביר את הצמרמורות הקרות ואת החום וביחד איתו גם את כל הכאבים והפחדים שבעולם.

עד כדי כך חלש הוא הרגיש שהמחשבות נדדו מהילדות אל אותה האחת שהיתה פעם שלו וידעה להתמסר אליו היטב, זו שידעה להיות חלשה ונתמכת אבל גם ידעה להיות אצילית ושלווה ולתפקד כאחות רחמניה ברגע האמת. ולמרות שסף הכאב שלה היה מוגבל לעתים קרובות מדי, יכולת ההכלה של הלב שלה היתה נצחית ואינסופית, היא ידעה להכיל כל סנטימטר כואב בלב שלו והיה לה הכשרון הנדיר לזהות את הצורך והכאב שלו גם מבלי שאמר דבר.

ואיך בכל פעם אחרי שהצליף ולפת את גרונה לכדי אורגזמה משניקה, היה מלקק את גופה בתאווה ומתעכב על החיבור שבין הלב לצוואר כמו רופא אחרי ניתוח, מחבר ומדביק אותה מחדש לכדי שלמות, ורק אחרי שסיים וחתם את שפתיה בנשיקה יכול היה להרפות שוב, להניח את ראשו לצד ליבה שידע להקשיב ולרפא את שלו בלי מילים, רק בלטיפה.

אבל מה הוא הבין אז בכלל? רצה טוטאליות מוחלטת והעמיד אותה במבחנים שלא יכלה להם עד שהרגישה כי נכשלה ובקשה ללכת, והוא נתן לה לעזוב מבלי להלחם עליה, מבלי לדעת שהטוטאליות המושלמת היא זו שבה הלב מרגיש בטוח ומאוהב, והנה הוא שוב מתגעגע ומצר על כך שמאז הלכה לדרכה, לא ידע עוד אהבה כזו. תהה בליבו מה היא עושה ברגעים אלו ממש, מעניין היא עדיין יכולה להרגיש אותו גם מרחוק, כמו היו קשורים בחוט בלתי נראה, ממש כמו אז. 

ועכשיו מה? מזג לעצמו תה עם דבש ולימון והפך את כל המגירות במטבח כדי לחפש כדור להוריד את החום עד שמצא.

שני צפצופים נוספים מהווטצאפ הופיעו ברצף, שניהם ממנה. הודעות ארוכות ומלאות תוכחה, כועסות, מבולבלות, מתהפכות תוך כדי תנועה, שואלות ומתחננות לתגובה.

אבל הוא ידע שכל תגובה שלו תגרור אותה לאחרת, שגם אם יסביר ויוכיח, שגם אם ינסה להתחיל שוב הכל מחדש, זה אבוד.

אנשים לא משתנים רק הסיטואציות משתנות - חשב לעצמו -  וחוסר הבטחון ששולט בחייה ימצא מהר מאד סיבה טובה חדשה כדי לחפש אותו בסיבוב הבא, לחשוד בטוהר כוונותיו ולחבל בכל מה שיכול להיות טוב, ועד שלא תרפא את עצמה, לא תצליח להכיל גם את כאביו שלו.

הוא נכנס לוואטצאפ, פתח הודעה אחרי הודעה וקרא כל מילה, כל פסיק ונקודה.

בכוונה לא ענה לה, הניח שרק כך היא תבין את הרמז ותמשיך בדרכה, היא אולי אובססיבית חשב לעצמו, אבל לגמרי לא טפשה. 

הוא התחיל להזיע ולא היה בטוח אם זה מהכדור שהתחיל להשפיע או ממלחמת ההתשה שהתרחשה בתוך הראש שלו, מרוב מחשבות שהפעילה עליו בשלט רחוק עד שאיבד שליטה. את התה אפילו לא שתה, הלך מתנדנד עד לחדר השינה, נשכב על המיטה, התכסה כמו ילד עד מעל לראש ונחת לשינה עמוקה.

בבוקר גילה אסופת הודעות מצטברות מהלילה אבל כבר לא ספר אותן עוד, רק פתח וקרא.

למרות שהחום עבר הוא עדיין הרגיש חלש ולקח לעצמו עוד יום של מנוחה, לקראת הצהריים בהודעה האחרונה כתבה לו שספרה עשרים סימני וי כחולים שמוכיחים כי קרא אותה ולא ענה ושיש לו הזדמנות אחרונה עד לשבע בערב, להתאפס על עצמו ולחזור בתשובה.

הוא הרגיש שהוא חייב להתמודד עם זה, לסיים את הסאגה הזו ולשחרר אותה לדרכה, אז הוא כתב לה שעלה לו החום ממש אחרי שנפרדו באותו ערב, שאתמול ישן כל היום ולא היה מסוגל לחזור אליה אחרי כל כך הרבה תובנות מוזרות שהעלתה מכמה שעות בודדות שבהן נרדם ולא ענה. כתב שהוא מצטער על אי ההבנה ושהוא הבין שזה לא ילך ביניהם, הוא צריך את הזמן שלו לבד כרגע והוא מאחל לה המון אהבה.

תוך עשר שניות הוואטצאפ שלו הוצף בהודעה אחרי הודעה, היו שם מילים קשות, מתריסות, כועסות ומלאות שנאה. הוא לא התכוון להמשיך ולענות עוד, רק הבין שעשה את הדבר הנכון ביותר עבור עצמו, וההרגשה הקשה והמבלבלת התחילה לנטוש את המחשבות והוקל לו, הוא הרגיש שהלב שלו התנקה. 

ההודעות המשיכו כל אותו הלילה והוא נשאר בשלו, קרא וקרא ולא ענה.

בבוקר כתבה לו שספרה עוד 24 סימני וי כחולים שנקראו ולא נענו בתשובה.

לא היה לו ספק, היו אלו הסימנים הכחולים הכואבים ביותר שהשאיר מימיו על בחורה מבלי שנגע בה.

                          ✨

_{לפרק הראשון} 

_{https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=44057&postid=727873}

_{לפרק השני}

_{https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=44057&postid=727912}

_{לפרק השלישי}

_{https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=44057&postid=727943}

_{לפרק הרביעי} 

_{https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=44057&postid=727973}

 _{לפרק החמישי}

_{https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=44057&postid=727996}

_{לפרק השישי}

_{https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=44057&postid=728373}