ומתמסרת כל פעם מחדש לקסמים שהיא עושה בשזירת המילים המדוייקת ובפנטזיות הנהדרות כל כך שרצות לה בראש ומזכירות לי את המחשבות הנודדות שלי, רק שהיא מיטיבה לתאר אותן כמו שרק היא יודעת, במין תנועת ריקוד מושלמת של רקדנית מקלדת, ואני חושבת לעצמי שבטוח יש מקצוע כזה רקדנית מקלדת ואם יש כזה אז ברור שהיא המורה הכי טובה שיש בארץ.
בסיפור האחרון שלה, כשהגבתי על התמונה המטושטשת (שצרפה והתנצלה על הטשטוש) וכתבתי שהטשטוש הזה מתחבר באופן מושלם לטקסט החד שלה, עד כדי כך שאני לא יכולה לדמיין אותו מושלם יותר בצילום פחות מטושטש, היא ענתה לי שזה בגללי, שזה בגלל שאני רואה ברור גם כשהכל מטושטש, וחשבתי לעצמי שאולי היא בעצם צודקת, עובדה שאף אחד אחר לא כתב לה משהו טוב על הצילום.
כתבתי לה שאני מכורה לכתיבה התשוקתית שלה ושאני ממש מחכה כל פעם למשהו חדש פרי עטה, כי אנחנו גם קצת מכירות ומתכתבות פה ושם, ולא יכולתי שלא להבחין שגם כשהיא מודה לי על המחמאות הכנות, היא משתמשת בכשרון הזה שלה לרקום מילים שמלטפות את הלב מרוב שהן נעימות.
פעם כתבתי לה שאם יש בעולם הזה סופרת שהייתי רוצה שתתלווה ליום אחד מחיי כדי לכתוב אותי, זו רק היא..
אז היא לגמרי הביעה עניין וגם ענתה לי שיום אחד בחיי זו שנה של פנטזיות שלה, והכל הרגיש לי מעורפל פתאום, כי היא לא באמת מכירה אותי עד כדי כך אז איך יכול להיות שהיא יודעת עלי כאלו דברים? וזה גרם לי לחייך ולהיות מוטרדת גם יחד, כי פתאום הבנתי שאם אני רוצה להיות סופרת טובה על באמת, אני לא יכולה להגשים את הפנטזיות שלי על ממש, אלא רק לרצות אותם, לחלום, להיות כמהה אליהם, כי ברגע שהם מתממשים, כל התשוקה שהפכה למסופקת כבר לא מאפשרת לי לרקוד על המקלדת ולתת דרור למחשבות לעוף בחלל ולבצע נחיתת אונס שתשאיר אחריה עקבות של דיו על הדף.
וההבנה הזו הדהדה וטלטלה אותי חזק כל כך, הידיעה המוחלטת שכל עוד אגשים את הפנטזיות שלי, לעולם לא אוכל להיות סופרת אמיתית, ולרגע התחשק לי לדפוק את הראש בקיר מעצמת קנאת הסופרים הזו ששרפה אותי מבפנים, פתאום מצאתי את עצמי מעריצה ומקנאה בה על כל מה שהיא לא מגשימה ובדיוק בזכותו היא כותבת כל כך טוב..
והכל נהיה לי מטושטש פתאום, הידיעה שבין הרצון להגשים לרצון לכתוב נוצר לו תהום שלעולם לא אוכל לעבור, ואז נזכרתי במשפט ההוא שבו היא כתבה לי שאני רואה ברור גם כשהכל מטושטש, וניסיתי, בחיי שניסיתי לראות בבירור את מה שהיא חושבת שאני רואה..
אבל כל מה שראיתי מולי בבירור, זה את התהום המטורפת שבכדי לדלג מעליה אצטרך להחליט מה אני רוצה יותר, לכתוב או להגשים.
✨
