סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 5 שנים. 13 בפברואר 2019 בשעה 1:34

 

החיים ילדתי
זה סיפור רציני
לפעמים אני מת מפחד
מהצל של עצמי
מכל מה שסביבי
יש לפעמים רגעים ונדמה
הנה האור בקצה
ופתאום זה חושך

וגם את כמו כולם
שאיבדו את דרכם
תחפשי איזה אור בחושך
תתבגרי תשתני
הזדקני ותיראי
יש לפעמים רגעים שנדמה
הנה האור בקצה
מפרפר בחושך

כל הנרות
שהדלקנו בלילה
לא יגרשו את החושך הקר הזה
כל הרוחות שנשבו כל הלילה
לא יכבו את האור בקצה
לא יכבו את האור
שעולה בבוקר

תחפשי תשאלי
וגם את תגלי
התשובה עוד נישאת ברוח
יש כתובות על הקיר
בכיכר של העיר
יש לפעמים רגעים שנדמה
הנה האור בקצה
מהבהב בחושך

 

* יהודה פוליקר, יעקב גלעד 

בביצוע שמהבהב גם בחושך העמוק ביותר


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י