אמאזונה?
אני שומעת קול גברי ומחוספס מאחורי, קרוב כל כך ואני קופצת כמו מי שהכיש אותה נחש, ובאופן לא רצוני בכלל מסתובבת לאחור.
ואז תופסת את עצמי ולא מאמינה!!
כמה מטומטמת אני יכולה להיות?
מה בדיוק חשבתי לעצמי כשנכנסתי דרך הנייד לבלוג שלי במקום ציבורי שכזה, מנצלת את זמן ההמתנה לרכבת כדי לכתוב עוד משהו טיפשי שעובר לי בראש ?!
כמה מטומטמת ונאיבית אני יכולה להיות שלרגע לא חשבתי שאולי מישהו מעוברי האורח שחולפים על פני ברחוב, יכול להיות תושב הכלוב שיזהה בקלילות את הלוגו המוכר כל כך על המסך השחור בזמן שאני מהופנטת לנייד ולא רואה שיש מי שמסתכלים עליו יחד איתי ?
כמה טיפשה וחסרת אחריות אני?
הרי מי שמכיר ונמצא כאן בכלוב, לא יכול שלא לקלוט..!!
ואולי הוא בכלל לא יודע שזה קשור אליך? הרהרתי לעצמי, מנסה להרגיע את דפיקות הלב.
אולי סתם מצא חן בעיניו השם שהופיע על המסך השחור עם תמונתה החושנית של זינה הנסיכה הלוחמת?
אולי הוא סתם ניסה את מזלו וחשב שזו דרך מוצלחת להתחיל עם מישהי זרה ברחוב בשיחה? להראות לה שהוא קורא יחד איתה, להעיר את תשומת ליבה אליו בדרך קריפית כל כך.
אבל זה שיתק אותי! לגמרי
וכשהוא המשיך פתאום ואמר בחיוך ממזרי "אז ככה את נראית, אה? כל כך לא כמו שדמיינתי"
עברו צמרמורות של בהלה ושיתקו אותי ממש, ולמרות הסקרנות המטורפת לשאול אותו איך הוא באמת דמיין אותי מבלי לדעת מה אני מעדיפה לשמוע,
הגיעה הרכבת שלי וכמו מי שהכה בה ברק, יצאתי מתוך הקפאון ורצתי לתוך הקרונות, מפלסת לי דרך בין המוני האנשים, מנסה להבלע בהם כמו אשה שבורחת מבשורה,
כל כך מקווה בתוכי שהוא לא יעלה אחרי, שיסגרו כבר הדלתות והרכבת הממהרת תנעל ותתחיל בנסיעתה, מקווה בתוכי שהוא המתין שם ברציף לרכבת ההפוכה ומה הסיכוי שיטפס עכשיו על זו שעליה עליתי רק כדי לאמת שאני זו אני?
אני?
דפיקות הלב מתחילות להתחזק, חולשה זורמת בכל חלקי הגוף החם והמזיע מבהלה ומאיימת להפיל אותי ארצה.
כל כך מפחדת לסובב את הראש ולגלות שהוא מאחורי, אבל מרוב שנבהלתי ממנו, אפילו לא צרבתי את דמותו בזכרון ככה שאני בכלל לא זוכרת איך הוא נראה,
מלבד הקול המחוספס שלו קורא לי כפי שאיש לפניו מעולם לא קרא.
