פתאומית לעד

לך אל האישה שמוכנה לספוג את דמעותיך ולא רק ליהנות מפרותיך .

לכי אל הגבר שיסכים לחבק את דם ליבך המדמם הרטוב ולא רק את גופך החטוב .

לך אל האישה שמוכנה להחזיק איתך סוד כואב ועצוב, ולא כזאת שתחפש עם  איזה אוטו אתה חונה בסיבוב.

לכי אל הגבר..

לאו דווקא זה שקונה לך פרחים ומרעיף בחיזורים

אלא זה שבכל פעם שהוא משתף אותך בכאבו, את רואה את ליבו נפתח אליך כפרח והוא יודע שאת תשקי אותו בטוב.

זה שמעז להיות חשוף אליך במערומי נשמתו..

זה החיזור הכי יפה,

אהבה זה דבר כל כך יפה.

^{* מיכל ניב נהוראי}