סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 5 שנים. 18 ביוני 2019 בשעה 18:08

המציאות השבורה לקחה אותה רחוק 
הרבה ימים של בכי, מעט ימים של צחוק 
תמונות ילדות של קיץ תלויות לה על הקיר 
מדהים כמה חיוך יכול להסתיר 

והיא הבטיחה לעצמה: גם אלוהים לא יעזור 
כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור

 
ואישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה 
את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה

 

* נועם חורב


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י