סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 5 שנים. 1 ביולי 2019 בשעה 0:02

"איזו כתיבה מפוארת !!! "

הגבתי לו על מה שרשם לי בהודעה האדומה.


"מתחשק לי לכתוב בבלוג שלי על הסופר האנונימי שקראתי בשקיקה בתור נערה ופתאום מצא אותי כאן בכלוב, על המילים המופלאות שהוא משאיר לי ובינהם הציטוט המפואר הזה. כל כך בא לי."

והתשובה שלו לא אחרה להגיע, כאילו ישב ליד המחשב והמתין בקוצר רוח שרק אבקש משהו כדי שיוכל לציית בהתאם.


"הו, הפעם את חייבת לעשות.." הוא כתב לי


"יש משהו כל כך חזק, כן ואמיתי באהבתך לכתיבה שלי, שרק תשוקתי אליך יכולה להתחרות בה...

ולכן אני מבין אותך, ומשחרר את קולרך הוירטואלי במקרה הזה: צאי בשעטה אל שדות הציד הנצחיים של הכלוב וכתבי מה שמתחשק לך!

את. אשת תאוותי."


והמילים המתכוונות שלו התחילו לדגדג לי בקצות האצבעות שהחלו לרוץ אל המקלדת.

והרי... 

מעולם לא נפגשתי עם אף אחד ממחזיקי הפרופילים בכלוב,

הפוך כן.

כלומר... 

פגישה שהתקיימה במציאות (במפגש חברים / מסיבה) ואחרי שהכרתי מקרוב ובטחתי בו, סיפרתי לו גם על הניק שלי בכלוב.

ועדיין..
כמות ההודעות האדומות הנושאות בתוכן הצעות מגונות למכביר, לא מפסיקות להגיע לפתחי,

ולא, לא בגלל שאני מיוחדת כל כך, אלא בשל העובדה הפשוטה שאני רשומה תחת פרופיל של נקבה.

והאמת, שרוב הפונים לא באמת טורחים לקרוא את הפרופיל באופן גברי טיפוסי לגמרי,ובאופן שיטתי עליו הכרזתי בפני עצמי כשנרשמתי לכאן לראשונה לפני שניםצרבות, אני גם לא עונה לאףאחד.

לא ממקום של התנשאות חלילה,אלא ממקום של ידיעה פנימית ששום דבר לא יצא מזה ממילא כי אין לי עניין ואין לי זמן מיותר לבזבז על חילופי מילים שלא יובילו לכלום ולמה לטעת תקווה באדם שבאמת מבקש לחוות ולהרגיש ולתת לו תחושה שאולי..

אבל יש פעמים ספורות בהחלט,

רגעים בהם מתקבלת הודעה שמצליחה לחדור את מעטה השריון שמעלי ומצליחה לסקרן ולגעת במקומות החשופים שאיש אינו מכיר בי..

ואז..

הו.. אז, משהו בי מתפתה לרגע לענות.

ובדיוק ככה זה היה איתו כשהתחיל לכתוב לי באוקטובר האחרון באופן שגרם לי להסס רק לרגע ומיד אחר כך להגיב ולהתמסר להתכתבות...

שום דבר בפרופיל שלו לא העיד על כך שיהיה לי עניין לשוחח איתו, הוא רק ציין שם שהוא מבוגר מדי ולא מתאים לאף אחת,

אבל דווקא המילים המוחלטות האלו, הן שהרטיטו בי סקרנות חדשה שלא ידעתי עוד לתת לה שם אבל ידעתי להגיב אליו בחן.

אז עניתי במשפט או שניים
לא מעבר, ואפילו עניתי שקשה לי להתרגש ממילים יפות כשהתחושה היא שהן נשלחות באופן רנדומלי לכל אישה שעולה בגורל הכלובי.

אבל אז זה הגיע, 

ההבנה שהאיש באמת עבר על כל פוסט בבלוג שלי ולמד אותי כמו חומר חשוב למבחן בגרות שהציון עליו חייב להיות לא פחות ממצויין.

זה היה הרגע שבו החלטתי להסיר את העקשנות בעניין ההתכתבות ורק להסביר שאין לי כל כוונה להפגש מתישהו כדי שלא יפתח ציפיות.


ולמרות שבאותה תקופה הוא לא ניהל שום בלוג עדיין, היו אלו המילים שנכתבו בהודעות ארוכות ארוכות במיוחד עבורי והעבירו בי ערגונות מדגדגים.

כמה שבועות לאחר ההתכתבות הראשונית הוא החליט להחשף למרות שלא בקשתי, ולגלות לי את זהותו האמיתית שהפתיעה אותי במיוחד.

הוא שלח לי קישור לערך הרשום עליו בויקיפדיה וגל של חום עבר בי כשהבנתי שהאיש שמכנה אותי "אשת תשוקותיו" בלי לדעת בכלל מי מסתתרת מאחורי הניק, הוא אחד הסופרים שגמעתי בשקיקה שבוע אחרי שבוע בהיותי תיכוניסטית צעירה רעננה ורוטטת מתשוקה.

ועל אף שעברו עשרים שנה מאז הייתי נערה, לא יכולתי שלא להתרגש מחיזוריו הלוהטים של הסופר המהולל שמצא אותי בין אלפי נשים תוהות והכתיר אותי כהשראה חדשה לכתיבה שלו...

ובכל זאת טרם נפגשנו,

אם כי אני יודעת שברגע שאחליט זה יקרה.

יודעת שלמרות גילו המופלג, אם רק אתן את שריקת הפתיחה, הוא יטפס על העץ הזה כמו אקרובט צעיר בקרקס רוסי..

אלא שמשהו לא ברור עדיין מעכב אותי מלפגוש בו.

אולי מכוון שהוא רואה בי שולטת עצמתית ואצילית, מה שעובד לי מצויין כרגע על נשים צעירות,

אלא שבתוכי אני כמהה להסיר את השריון ולחכות על ארבע לאותו דום מחוספס ואסרטיבי שיקרא אותי בלי מילים, כי אהיה לו שקופה.


ובכל זאת,


כשאמרתי לו היום שאני מתפתה לכתוב עליו כאן מבלי להזכיר את שמו האמיתי, הוא התרגש עד עמקי מקלדתו ונתן לי אישור לפרסם כל מה שארצה, כולל מה שהוא כותב לי באופן פרטי.

בשבוע האחרון עדכנתי את חדשות הפרופיל שלי כשהשארתי בו פניה בה אני מבקשת למצוא לי נשלטת נאמנה.

ואפילו על העדכון בבלוג הוא לא פסח, מרגיש  כיצד הסיכוי שלו להפגש איתי הולך ומתמסמס תחת הרצון שלי לאלף אשה.

ואלו המילים שהמתינו לי ממנו באדומה:

"ועכשיו אני צריך להתחיל לדמיין לעצמי את האישה הצעירה והסקסית, התוהה והנבוכה, הנסערת והרטובה, המוטלת כנועה לרגלייך...
מסובך, אך מפתה, בדרכו.

מה שכן, אפשר תמיד לסמוך עליך, שפרצי ההתשוקה יאחזו בך שוב ושוב. זו את, ואת אדם סוער ומיני.

ורק שאי פעם ייזדמן לרכבת הסוערת שאת נוהגת להתנגש במשאית שהיא אני, כשאנסה לחצות את המסילה...
איזו התנגשות מפוארת תהיה זו"

haber - הערה חשובה: צריך להתייחס אל הפוסט הזה בזהירות הראויה. הוא נכתב בשעה שלוש ושתי דקות לפנות בוקר!
לפני 5 שנים
מיה34​(אחרת) - את סובלת מאותה המחלה שלי: שתינו מתאהבות במילים. ויכול להיות שאת לא רצה להיפגש איתו כי הוא לא באמת הנושא המדובר. אלו תמיד יהיו המילים.( הכותבת מבקשת לציין שהיא מנהלת סוג של מערכת יחסים עם סופר ולכן יכולה להבין כל כך)
לפני 5 שנים
סקרנות מאוחרת​(נשלטת) - התשוקה בה את כותבת
גורמת לי לקרוא אותך בסערה
והסקרנות הטבועה בי ולא רק זו המאוחרת :P
גורמת לי לחפש בין האותיות והמילים
את ההתנגשות :)
לפני 5 שנים
בונד 007​(שולט) - מהמם....!!!!
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י